רשומות

פרשת משפטים - טעמים לאיסור בשר בחלב

תמונה
 בס"ד פרשת משפטים – גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ ציון האיסור שלוש פעמים בתורה מופיע שלוש פעמים האזכור לאסור בישול גדי בחלב אמו. פעמיים האיסור מופיע בסמיכות למצוות ביכורים (שמות כג, יט, שמות לד, כו) : "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱ-לֹהֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". ופעם אחת כניגודיות לאיסור אכילת נבלה (דברים יד, כא) : "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי, כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ".   מכך שציווי זה חוזר שלוש פעמים בתורה, למדו חז"ל (חולין קטו, ב) שהאיסור כולל: איסור אכילה, איסור הנאה ואיסור בישול: "אחד – לאיסור אכילה, ואחד – לאיסור הנאה, ואחד – לאיסור בישול.   הטעם לאיסור בשר בחלב לא מפורש בפסוקים. ננסה לעיין בטעמים השונים שהובאו בקרב גדולי ישראל לאיסור זה. וננסה להציע רעיון נוסף.   א. דרך גנאי ורעבתנות הרשב"ם (שמות כג, יט) ביאר שטעם איסור בשר בחלב נובע מכך שאכילה כזאת יש בה

פרשת משפטים - וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ

תמונה
  בס"ד פרשת משפטים - וְהָאֱמֶת וְהַשָּׁלוֹם אֱהָבוּ האם ללכת אחרי הרוב? בפרשתנו (שמות פרק כג, ב) כתוב: "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת, וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת, אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת". רש"י על הפסוק כותב: "יש במקרא זה מדרשי חכמי ישראל, אבל אין לשון המקרא מיושב בהן על אופניו". אכן השאלה הגדולה לכאורה ישנה סתירה בין הרישא לסיפא, שהרי מהרישא משמע שיש לשמור על האמת שלך בכל מחיר "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת", ואל תלך אחרי הרוב אם דעתך שונה. ובסיפא משמע שצריך ללכת אחרי הרוב "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" וכפי שדורשים חז"ל מהדיינים שכך יש ללמוד מפסוק זה?   אינדיבידואליות או קולקטיביות ושמעתי מידידי הרב שראל רוזנבלט הי"ו שיש ליישב שאלו שני שלבים הכרחיים באדם: ראשית, אדם חייב שהאמת המוחלטת שלו תאמר , לחשוב מה דעתו בכל סוגיה, גם אם הוא בדעת מיעוט. אם כולם טועים ואתה חושב שזו טעות תאמר את דעתך ותלחם עליה. אך מאידך, כשמגיעים להכרעה חייב האדם לקבל את דעת הרוב למעשה. בעולם האידאי יש מקום לאמת צרופה

פרשת משפטים - שמיעת המצוות

תמונה
  בס"ד פרשת משפטים – שמיעת המצוות התוספת בפרשת משפטים פרשת משפטים פותחת במילים: "ואלה המשפטים". רש"י ע"פ המדרש כותב: "ואלה מוסיף על הראשונים". מה התוספת שיש בפרשתנו על פני עשרת הדברות שבהם רמוז כל יסודות התורה?   נעשה ונשמע נראה לענות שהחלק המרכזי של הפרשה שלנו, זה דברי העם (שמות פרק כד, ז) : "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". מה המשמעות של המילים: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע"? יש שהסבירו שיש כאן שבח של עם ישראל. בכך שהם מודעים שכל מה שה' יצווה הם יעשו גם בלי לערער מתוך ביטול לדבר ה'. ורק אח"כ הם יהיו בבחינת " נשמע ", שינסו להבין מה הטעם של כל מצווה.   אך יש להקשות על הסבר זה מספר שאלות: א.    אם ההבנה היא שכל דבר שה' יצווה נעשה, היה צריך להיות כתוב בלשון עתיד: "כל אשר ידבר ה' נעשה", ולא כל אשר דיבר ה' נעשה (בלשון עבר)? ב.     אם השבח של עם ישראל הוא שהם יקיימו את התורה מתוך ביטול מוחלט לה', כפי שכתוב בפרשת יתרו (שמות יט, ח) : "וַיַּעֲנוּ כָל הָ