דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת תצוה – כלאיים בבגדי הכהן הגדול החומרים להכנת האפוד בפרשתנו מסופר שמשה רבנו הכין את בגדי הקודש לאהרון ובניו הכהנים, ולשם כך היום צריכים כמה חומרים (שמות כח, ה) :   "וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ". רש"י בתחילת פרשת תרומה (שמות פרק כה, ד) מבאר שהתכלת הארגמן ותולעת השני היו חוטי צמר צבועים בצבעים הללו, ואילו השש עשוי מפשתן . נמצא, שבגדי הכהונה הם כלאי שעטנז .   שתי אפשרויות ביחס ללבישת הכהן הגדול שעטנז בצורה פשוטה ניתן להבין שלאדם רגיל יש איסור ללבוש שעטנז, ורק לכהן הגדול הותר איסור שעטנז, משום שהוא בבגדי קודש. אך ר' יוסף בכור שור (תלמידו של רבנו תם) מבאר ההפך (שמות ל, לח) , שהטעם שנאסר ללבוש שעטנז הוא משום שכהן גדול לובש שעטנז. וכשם שנאסר לרקוח את שמן המשחה, ובשמים של קטורת הסמים, ולהכין מנורה של שבעה קנים, משום שאין דרך כבוד להשתמש בשרביטו של מלך, כך אין ללבוש שעטנז משום שזה בגדים שמשמשים את המלך.   החיבור בין החסד לדין ראיתי שכתב הרב יעקב גלינצקי ("

  בס"ד פרשת תצוה – ההכנה למפגש אחר הציווי על עשיית המעיל עבור הכהן הגדול נאמר (שמות כח לה): "וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה' וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת".   הפרשנים נתנו שני כיוונים להסביר על איזה קול מדובר שנשמע " בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ ": א.    יש מהפרשנים (אבן עזרא) שביארו שכאשר אהרון ילבש את שמונת הבגדים ישמע קולו של הכהן הגדול בתפילתו לפני ה'. ב.     ויש מהפרשנים (רשב"ם, רבנו בחיי, ורמב"ן) שהבינו שמדובר על קולם של הפעמונים שהיה במעיל עצמו.   וצריך להבין, מדוע נצרך שישמע קול הפעמונים בבוא אהרון אל הקודש? גם בזה הובאו כמה הסברים: 1.     יש שביארו (הרשב"ם) שתפקיד קול הפעמונים הוא להרחיק את שאר הכוהנים מהקודש, לפני כניסת הכהן הגדול פנימה.   2.     יש שהסבירו   (רמב"ן ורבנו בחיי – פירוש אחד) שתפקיד הפעמונים להזהיר את המלאכים שיפנו מקום לכהן הגדול. 3.     ויש שהסבירו (רמב"ן ורבנו בחיי – פירוש שני) שמטרת הפעמונים, לבקש רשות להיכנס לקודש, להתכונן כראוי, &

  פרשת תצווה - אבא ואמא בבגדי הכהן גדול בשני מקומות בבגדי אהרן נכתבו שמות שבטי ישראל: א.    באבני האפוד שעל כתפי הכהן הגדול. ב.     באבני החושן שעל ליבו של הכהן הגדול.   ובשניהם המטרה היא זיכרון . א.    "וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". ב.     "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד ".   ויש לשאול כמה שאלות: א. מדוע צריך לכתוב את שמות בני ישראל פעמיים על בגדי הכהן הגדול ? ב. מדוע בחושן הזיכרון "תמיד", ואילו באפוד לא כתוב " תמיד "? ג. מדוע באפוד ה"זיכרון" " לבני ישראל ", ואילו בחושן ה"זיכרון" הוא " לפני ה' "?   שמעתי מהרב רן כלילי, שקיימים שני הבדלים בכתיבת השמות:   א. אופן כתיבת השמות : באפוד השמות מחולקים ששה וששה על שני אבני האפוד, ואילו בחושן – כל אחד על אבן בפני עצמה. ב. סדר כתיבת השמות: בחושן השמות נכתבו לפי

  פרשת תרומה – המשכן כהמשך לאוהל אברהם המשכן נקרא "אהל מועד". הרמב"ן מבאר שאוהל זה יש בו כדי חזרה לאוהל של האבות הקדושים, ששרתה שם השכינה. בהקמת אוהל מועד עם ישראל ממשיך את אוהלם של אברהם, יצחק ויעקב.   גם בקרשי המשכן, ניתן למצוא את הקשר לאבותינו. התנא, יונתן בן עוזיאל (בתרגום ירושלמי המיוחס לו), מבאר שהקרשים של המשכן נבנו מעץ האשל שנטע אברהם אבינו. הם הגיעו בדרך פלאית לים סוף על ידי מלאכים, ומשה רבנו לקח את העצים ומהם בנו את קשרי המשכן.   ויש לשאול : למה חשוב שהמשכן יהיה המשך של אברהם אבינו? לשם מה זה נצרך? וכי משה לא היה יכול לקחת עצים אחרים ממצרים לצורך בניית המשכן?   נראה לי לנסות להציע , 3 תשובות בדבר.   ראשית , כל החיבור שלנו אל ה' הוא מכוח האבות שלנו. למשה רבנו היה חשוב להבהיר, שהוא לא מתחיל תורה חדשה . הוא ממשיך את דרכם של שלושת האבות. הקשר שלנו אל ה' לא מנותק, אלא המשך ישיר של מה שה' הבטיח לאבות.   כשמנסים להתעלות מתוך ניתוק מהמסורת, מגיעים לעיוותים חמורים. כפי שמופיע בחטא העגל (בפרשת כי תשא). כשאנשים חושבים שהם יודעים איך ל

בס"ד פרשת וירא - למה אשת לוט נהפכה לנציב מלח? בפרשתנו מסופר אודות הבריחה של לוט, אשתו ושתי בנותיו מסדום. אשת לוט מביטה לאחור, בניגוד להוראת המלאך, והופכת לנציב מלח במקום. ונשאלת השאלה, מדוע היא נענשת בעונש כה חמור, הרי היא רק הסתכלה רגע לאחור? לשאלה זו הובאו מספר תשובות:   א.     הבטה בשכינה – אסור להביט בשעה שה' עשה דין בעולם. כפי שאומר ה' למשה ( שמות לג, כ): "כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי". וכן בשעה שה' מודיע שהוא יכה במצרים מכת בכורות עם ישראל מקבל ציווי ( שמות יב, כב): "וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר" . וכן משה רבנו בשעה שה' נגלה אליו נאמר ( שמות ג, ו): "וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱלֹהִים". ומכיוון שהיא הביטה בהופעת ה', היא נעשה באותו דין של אנשי סדום.   ב.     חיבור לאנשי סדום - המבט לאחור יש בו כדי להביע שייכות וקשר. היא הבינה שהיא צריכה להתנתק, אך לא הייתה שלימה בכך. היא עוד הרהרה באהבה שלה לאורח החיים בסדום. ולא הצליחה להיפרד מאהבתה הקודמת. אדם שרוצ