דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד חטא ה(מ)עגל מאז ילדותי היה לי קשה הסיפור של חטא העגל. כיצד ייתכן שמתוך זריקת זהב לאש ופתאום יוצאת צורה של עגל? מדוע דווקא צורה של עגל ולא צורה אחרת?   רש"י על הפסוק כבר מתמודד עם השאלה הזו, ומביא שני הסברים על פי המדרש: א.     "כיון שהשליכו לכור, באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים". ב.     "ויש אומרים: מיכה היה שם שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים, והיה בידו שם, וטס שכתב בו משה עלה שור, עלה שור, להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס, והשליכו לתוך הכור ויצא העגל".   שני הסבריו של רש"י הם מתוך דברי המדרש, אך עדיין יצירת העגל לא מובנת לפי פשטי המקרא, אלמלא שנצטרך לומר שנוצר כאן משהו נסי , על טבעי. כשמתבוננים בפסוקים, רואים שכשאהרון מספר את תיאור המקרה, הוא מציין (שמות לב, כד) : "וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה". נראה מדבריו, שהוא לא עשה משהו חריג, אלא הכניס את הזהב לאש ופתאום נוצר "עגל" באופן טבעי.   ברצוני לנסות להציע לענ"ד, הצעה אחרת למשמעות המילה "עגל". אין ה

 בס"ד פרשת משפטים - היחס לגנבים כיצד ראוי להתייחס לגנב? בתחילת פרשתנו מסופר על דיני עבד עברי. חז"ל (מובא ברש"י שמות כא, ב) מבארים שעבד עברי נמכר לעבד על ידי בית דין, כתוצאה מכך שהוא גנב ולא היה לו מה לשלם. דין זה נלמד מתוך הפסוק, המובא בהמשך הפרשה (שמות כב, ב) : " אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ ". היחס לגנב דורש התייחסות מיוחדת, ננסה לעמוד עליה כעת, לשם כך נקדים בסיפור.   מוישל'ה גנב הרב שלמה קרליבך נהג לספר כמה פעמים סיפור על דרכו של הבעל שם טוב לגנבים. הוא סיפר שהיה פעם במז'יבוז' יהודי שקראו לו " מוישל'ה גנב ". שם זה הוא קיבל משום שהיה גנב מפורסם. לאחר שהיה גונב היה מגיע לבעל שם טוב ומבקש ממנו להתפלל עליו שלא יתפסוהו. הבעש"ט היה מחבק אותו ומתפלל עליו שלא יתפסו אותו, וכך לעולם לא תפסוהו. בעקבות ההיכרות עם הבעש"ט מוישל'ה החליט שהוא יגנוב רק מעשירים. ולאחר כמה פעמים שהגיע לבעל שם טוב החליט שהוא מפסיק לגנוב לחלוטין. אלא שיום אחד הגיע צאר רוסי עשיר לעיירה, ומוישל'ה לא הצליח להתגבר על עצמו וגנב ממנ

 בס"ד פרשת בא – למה להתעלל במצרים? למה להתעלל? בפרשתנו כתוב מהי מטרת המכות שה' מביא על המצרים (שמות פרק י פסוק ב) : "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'". ולכאורה יש לתמוה , מדוע צריך לספר על ההתעללות של ה' במצרים? מדוע לא לספר על הניסים שנעשו לבני ישראל שיצאו ממצרים? מה העניין לספר ולפרט על התעללות שעברו המצרים? האם אנו עם שרוקדים על דמם של שונאינו? ובכלל צריך להבין למה ה' נתן למצרים 10 מכות קשות וכואבות? לשם מה זה הועיל למישהו? אם בני ישראל יצאו משם זה כבר מספיק? האם אנחנו כמו בני דודנו שמחלקים סוכריות לילדיהם כשיש פיגוע? שרוקדים עם נשקים על הגגות כשיהודי נרצח? ה"כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ"?   לפני שננסה לענות, נעיין בהבנת המילים " הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם " ונראה שהובאו מספר פירושים למשמעות מילים אלו.   א.    מלשון התנשאות על ידי שרשת פעולות לדעת התרגומים אונקלוס ויונתן בן עוזיאל