דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת כי תשא – כוחה של תשובה   שאלה : מה הרגע הכי גבוה רוחנית שזכה לו איזה אדם פרטי מאז בריאת העולם? נראה לי שהתשובה , אחרי שמשה רבנו אומר: "הראני נא את כבודך". אותם רגעים שה' אומר למשה ( שמות לג כב-כג): "וְהָיָה בַּעֲבֹר כְּבֹדִי ... וַהֲסִרֹתִי אֶת כַּפִּי וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ". (הרמב"ם כותב שזה לא כפשוטו).- כשמשה זוכה לראות את אחוריו של ה' אחרי משבר חטא העגל. זה השיא הרוחני הכי גבוה שאפשר לזכות לו בעולם הזה.   השאלה העולה: למה אחרי חטא העגל הקשה והנורא, כשעם ישראל כמעט הוכחד כליל, ה' מחליט לגלות את סודותיו הכי כמוסים למשה, "וראית את אחורי", סוד י"ג מידות, קרן עור פניו? איך זה שאחרי המילים הקשות שה' אומר על עם ישראל (שמות לב ט-יא): "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא: וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל:" הוא יוצר שינוי של אהבה כל כך גדולה, ו מגלה למשה את הגילויים הכ

  בס"ד פרשת נצבים - בשמים או מעבר לים פעם פגשתי חבר, ששאלתי אותו למה אתה לא מקפיד על תפילת מנחה, והוא ענה לי: "כל אחד מקיים מה שהוא יכול! אפילו משה רבנו חטא!"   בפרשתנו מובא עידוד לבני ישראל, לקיים את התורה (דברים פרק ל, יא-טו) : "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:   לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:   וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:   כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ".   יש לשאול שאלה, מדוע התורה כותבת גם שהיא "לא בשמים" ואח"כ "לא מעבר לים" מה החידוש בכך? הרי אם היה כתוב שהיא לא "מעבר לים" קל וחומר שהיא לא בשמים, וזה היה כבר מספיק?   וחשבתי לענ"ד, שאולי ניתן להסביר, ששתי האמירות הללו הם כנגד שתי טענות שונות שיש ליצר הרע, למה לייאש א

 בס"ד פרשת דברים - בניית חזון   פרשת דברים נקראת "שבת חזון". קוראים לה כך משום שההפטרה של השבת (ישעיהו א, א) מתחילה בפסוקים: " חֲזוֹן יְשַׁעְיָהוּ בֶן אָמוֹץ אֲשֶׁר חָזָה עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם בִּימֵי עֻזִּיָּהוּ יוֹתָם אָחָז יְחִזְקִיָּהוּ מַלְכֵי יְהוּדָה ".   מה זה חזון? מה מזכיר לנו המילה חזון? - חזון אי"ש, חזון הקמת המדינה של הרצל, חזון ישעיהו. בימינו, חזון זו תכנית לטווח ארוך, תכנית שמשלבת אידיאולוגיה עם מעשה. אולם בלשון המקרא, חזון (מהשורש חזה = ראה) הוא "מַרְאֶה" - מראה של נבואה.   רבי לוי יצחק מברדיצ'וב ביאר את השם "שבת חזון", שבשבת זו מראים ליהודי את בית המקדש השלישי מרחוק, על מנת לעודדו לשפר את מעשיו ולזכות לבניין הבית. הוא מביא על כך משל : אב שהכין לבנו בגד יקר, והבן קרעו. הכין האב לבנו מלבוש שני, ואף אותו קרע הבן. עשה האב בגד שלישי, אך לא נתנו לבנו. הוא שומר את הבגד אצלו ורק "לפרקים רחוקים ידועים" הוא מראה לבן את הבגד, באומרו, שאם יתנהג כראוי – יקבלו.   לכולנו יש קושי להתחבר לבית ה

 בס"ד פרשת שלח לך – הכפירה מתחילה בלב הכופר מישיבת וולוז'ין מספר על תלמיד בישיבת וולוז'ין המעתירה. שהחליט לעזב את הישיבה ולנסות את דרכו בעולם הגדול. הלך ופרק מעליו על תורה ומצוות. יום אחד פגש בנצי"ב מוולוז'ין ראש הישיבה, ואותו כופר היה ללא כסוי ראש מעליו, טען כלפי הנצי"ב: "יש לי הרבה קשיות באמונה לכן עזבתי את הדרך, אם תענה לי עליהם אחזר בתשובה!" אמר לו הנצי"ב: "אני ראש ישיבה, דע לך שאני כל היום מתעסק בקשיות ותרוצים, אבל אתה היתה לך שאלה אחת: איך אוכל להרגיע את המצפון שלי לעזב את התורה? ועל כך אין לי תרוצים!".   אחרי לבבכם זו מינות על הפסוק בפרשתנו (במדבר פרק טו, לט) : " ו לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם ", אומרת הגמרא (ברכות דף יב עמוד ב) : " דתניא: אחרי לבבכם - זו מינות... אחרי עיניכם - זה הרהור עברה... אתם זונים - זה הרהור עבודה זרה... ". מדוע חז"ל למדו שלא לתור אחרי הלב זה מינות, לכאורה מינות זה כפירה בשכל ולא בלב, שהרי כשאדם כופר בתורת ה' ולא מאמין באלקי ישראל, הו

בס"ד פרשת בחקתי – בין ר' שמעון לר' יהודה על הפסוק:         " וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כו, ו) נחלקו התנאים ( תורת כהנים בחוקותי פרק ב, א)  מה משמעות: " "  וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ"? o      רבי יהודה [בר אלעאי] אומר: לא יהיו לעתיד לבוא חיות רעות, o      רבי שמעון [בר יוחאי] אומר: יהיה לעתיד לבוא אריה וזאב... רק שהם לא יזיקו "וגר זאב עם כבש". -        מהו שורש מחלוקתם של ר' יהודה ור' שמעון? -        מסביר הגאון הרוגוצ'ובר (ב"צפנת פענח" על הפסוק), שר' יהודה ור' שמעון חלוקים ביניהם בהבנת המושג ' שביתה ' שבפסוק: "והשבתי חיה דעה מן הארץ": o      לדעת ר' יהודה 'השבתה' פירושה אבדון , ביטול מוחלט של עצם המציאות הממשית. o      לדעת, ר' שמעון, להשבית תלוי בכוונת הדבר. -        מקור ליסוד זה ניתן לראות במחלוקת ר' יהודה ור' שמעון לעניין ביעור חמץ , שאף בו נאמר "אך ביום הראשון תשביתו