דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת ואתחנן – לפתוח את הדלת לאמונה הרב הלל מרצבך   בפרשתנו מופיע אולי המשפט החשוב והמרכזי ביותר של עם ישראל לאורך הדורות. זהו הסלוגן, הסיסמה והקוד הרוחני שלנו: "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, ה' אֱ־לֹהֵינוּ, ה' אֶחָד". אלו מילים שמלוות את עם ישראל במשך אלפי שנים. רבי עקיבא נהרג תוך כדי אמירת קריאת שמע, בשעה שהרומאים סרקו את בשרו במסרקות של ברזל. כאשר שאלו אותו תלמידיו כיצד הוא מסוגל לומר את הפסוק דווקא ברגעים הקשים הללו, השיב שכל ימיו ציפה להזדמנות לקיים את הפסוק: "בכל נפשך – אפילו נוטל את נפשך" . עד היום יהודים רבים אומרים את הפסוק הזה לפני מותם. כל ילד יהודי מכיר את המילים: "שמע ישראל" , וגם יהודים הרחוקים מתורה ומצוות יודעים שמדובר בפסוק המבטא את הזהות היהודית העמוקה ביותר. לאחר השואה, הרב יוסף שלמה כהנמן זצ"ל, מייסד ישיבת פוניבז', פעל להצלת ילדים יהודים שהוסתרו במנזרים ובכנסיות. רבים מהם היו קטנים, וחלקם כבר לא ידעו שהם יהודים. הרב היה נכנס למקומות שבהם שהו הילדים וקורא בקול: "שמע ישראל, ה' א־לוהינו, ה...

  בס"ד פרשת ואתחנן – כיצד מתנחמים? הרב הלל מרצבך   בהפטרה של השבת אנו קוראים את הפסוק (ישעיה מ,א) : " נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם: דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ ". והשאלה הגדולה שזועקת: אחרי כל הקינות שקראנו, אחרי כל המשברים שעברנו, כיצד ניתן להתנחם? אחרי כל כך הרבה הרוגים? מה זה נחמה? ברצוני להציע 2 תשובות , כיצד אפשר להגיע לנחמה:   תשובה 1 – הנחמה בעם ישראל "נחמו נחמו" במה? ב "עמי" . הנחמה היא בעם המדהים שלנו. בגילויים הרבים של אהבת ישראל שקיימת בתוכנו. באחדות, באמונה ובעוצמות גדולות שמתגלים אצל עם ישראל דווקא בשעת קושי. בשנת תשפ"ד, יונתן דויטש (חייל משוחרר שהיה מאורס לבחורה בשם אמונה) נסע על כביש 90. כשהגיע לצומת מושב מחולה נורתה אש על רכבו ממחבל שנהג ברכב חולף, ויהונתן נהרג במקום. אורי ותחיה הוריו של יונתן דויטש חזרו אחרי ההלוויה לבית שהם שוכרים בבית שאן, מתוך מחשבה איך הם יתארגנו לניחום האבלים בביתם. היה להם מזגן קצת חלש בבית ולהפתעתם כשהגיעו לבית הם ראו שהתקינו להם בדירה מזגן עוצמתי...

 בס"ד *פרשת דברים – לפספס בשנייה האחרונה* הרב הלל מרצבך   הוא סיים את הפגישה והחל לרוץ לעבר תחנת האוטובוס. זה היה האוטובוס האחרון. אם יפספס אותו ייאלץ לבלות את הלילה בתחנה המרכזית. מרחוק עוד הספיק לראות את האוטובוס עומד, אך כשהגיע בריצה הדלת כבר נסגרה. הוא דפק עליה בכל כוחו, אבל הנהג התעלם והחל לנסוע. הוא נשאר לעמוד שם, מתוסכל עד דמעות. אילו היה מגיע 2 שניות קודם – היה זוכה לישון בביתו הנעים, אבל עכשיו ייאלץ לבלות את הלילה על ספסל ציבורי.   לפעמים דווקא כשכל כך קרובים לייעד הכאב הרבה יותר גדול.   לפני כמה זמן, פנה אליי מישהו ושאל: "אני לא מבין למה אנחנו עדיין מתאבלים על החורבן? יש לנו מדינה מדהימה, כלכלה משגשגת, ביטחון, עולם תורה עצום ואפילו הכותל בידינו. אז על מה האבל?" עניתי לו: "יש לנו כמעט הכול, אבל הלב עדיין חסר . בית המקדש הוא הלב הפועם של האומה. ואולי דווקא משום שאנחנו כל כך קרובים לגאולה - הכאב גדול יותר. אנחנו בארץ ישראל, רואים את הר הבית, זוכים לשפע עצום, אבל עדיין איננו יכולים לזכות לבית ה'."   אולי זו הייתה תחושתו של משה רבנו ב...

 בס"ד פרשת פקודי - תחילתו השתדלות וסופו מתנה הרב הלל מרצבך -        אם נבקש מאדם להרים קרש שהרוחב שלו אמה (חצי מטר), העובי שלו אמה וחצי (75 ס"מ), והגובה שלו עשר אמות (5 מטר), לא רק שהוא לא יצליח הוא אפי' לא ינסה! זה לא הגיוני! ומה עם מבנה של 50 קרשים כאלו בשלושה כתלים, מתואמים ומחוזקים עם בריחים? אין סיכוי ! -        כשמשה בא להקים את המשכן היה שם משהו בלתי אפשרי. ה' אומר למשה להקים את המשכן, אבל משה לא היה מסוגל. כפי כותב רש"י  (לט,לג ד"ה ויביאו את המשכן): "שלא היה יכול להקימו שום אדם מחמת כובד הקרשים, שאין כח באדם לזקפן, ומשה העמידו. אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא איך אפשר הקמתו על ידי אדם, אמר לו עסוק אתה בידך נראה כמקימו, והוא נזקף וקם מאליו,  וזהו שנאמר (שמות מ,יז) "הוקם המשכן", הוקם מאליו". -        משה רבינו מלמד אותנו שהכל אפשרי כי מי שעושה כל פעולה זה לא אתה אלא הקב"ה שהוא כל יכול, אתה רק צריך להתחיל והשאר ה' יעזור לך לסיים. -      ...