דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת צו – החיבור בין הלילה ליום מצוות תרומת הדשן   בתחילת פרשת צו מתואר ציווי ה' למשה (ויקרא ו, א-ב) : " צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר ". היינו מצפים שהכתוב ימשיך ויפרט את פרטי קרבן העולה , אך למרבה הפלא התורה ממשיכה ודנה בנושא אחרי לחלוטין. הפסוקים עוסקים במצוות תרומת הדשן (ויקרא ו, ג-ד) : " וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ: וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר ", שינוי הנושא לא מובן לכאורה.   רקע על המצווה המיוחדת מצוות תרומת הדשן הייתה נעשית לפנות בוקר, לפני הקרבת קרבן התמיד של שחר, הכהן היה מרים קצת מהאפר של שאריות הקורבנות שבערו במשך הלילה ומניחו ברצפת העזרה סמוך למזבח. המשנה במסכת יומא מתארת את תהליך הבחירה של מי שיזכה למצוות תרומתה דשן (יומא פרק ב, א-ב) : "בראשונה כל מי שרוצה לתרו

  בס"ד פרשת תולדות –   לא להיות בערך הלל מרצבך לדעת מי אתה... בפרשתנו מסופר על ההיריון של רבקה (בראשית כה, כב) : "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ". ומבאר רש"י על פי המדרש: "לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי ע"ז עשו מפרכס לצאת". ונשאלה השאלה : למה רבקה כל כך דואגת, וכי אם בנה היה רוצה לצאת רק בפתחי עבודה זרה היה טוב בעיניה? ועוד יש לשאול , מדוע כשאומרים לרבקה (בראשית פרק כה, כג) : "שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ" היא נרגעת, וכי זה משמח שיש לה בן אחד רשע? וניתן  לתרץ , שרבקה חששה שהיא תלד ילד הפכפך. בן שלא יודע מיהו. מי שיום אחד בבית המדרש ויום אחד בבית עבודה זרה, זו סכנה גדולה יותר, הוא מטעה. חשוב לה שיהיה לה בן שידע וידעו כולם מי הוא, צדיק או רשע. אכן, רבקה זכתה בבן אחד צדיק יעקב, אך כפי שנראה, עשיו הרשע היה בן מבלבל, וזה חמור יותר. כשלא רואים את השקר, הוא פוגע בנו יותר.   כיצד יצחק אוהב את עשיו? עשיו לא היה שקרן רגיל הו