דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת במדבר – דיבורו של המדבר חומש במדבר פרשתנו פותחת את ספר במדבר. שמה של הפרשה והחומש מופיע בפסוק הראשון (במדבר א, א) : " וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד, בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר ". ספר זה עוסק בקורות את בני ישראל במשך הליכתם במדבר. התהליכים שהעם עובר במדבר, העליות, הנפילות, המשברים וההצלחות שחוו באותה תקופה.   למה התורה נתנה במדבר? למדבר ישנם אפיונים שונים. המדרש (תנחומא פרשת חקת אות כא) מתאר לנו מספר סיבות מדוע התורה נתנה דווקא במדבר:   א.    "למה נתנה במדבר? שאלו נתנה להם בארץ היה שבטו שנתנה בתחומו מדיין ואומר: "אנו קודם בה" לכך נתנה במדבר שיהו הכל שוין בה {שוויון הזדמנויות} ,   ב.    ועוד למה נתנה במדבר? כשם שמדבר לא נזרע ולא נעבד, כך המקבל עליו דברי תורה פורקין ממנו עול גלות ועול דרך ארץ {פטור ממחויבויות} ,   ג.     וכשם שמדבר אין מעלה ארנון {מיסים} , כך בני תורה בני חורין בעולם הזה {חירות אמתית} ,   ד.     דבר אחר: מי מקיים

בס"ד פרשת במדבר – ודגלו עליי אהבה " דגל, מה זה? כלונס ומטלית אריג, לא אדוני! דגל הוא למעלה מזה. בדגל מוליכים בני אדם לאשר רוצים ואפילו לארץ היעודה. למען דגל הם חיים ומתים. זהו הדבר היחיד אשר למענו הם מוכנים למות בהמוניהם, אם מחנכים אותם לכך". כך כתב בנימין זאב הרצל לברון הירש.   לפני כמה שנים הונפו דגלי מצעד הגאווה לפני בנייני הרבנות הראשית בירושלים. מקרה זה הסעיר את הרבנים הראשית, והתעסקו בהם בתקשורת. אך בעצם למה?! זה רק דגלים, רק חתיכת בד! כמובן, שהדגל מבטא מבחינה סימבולית שייכות, אמירה ומסר לציבור.   מעניין שבפרשתנו כתוב: "איש על דגלו באותות לבית אבותם". הייתה חובה לכל שבט להניף את דגלו. המדרש מוסיף וכותב שהדגלים מבטאים את האהבה של ה' אלינו, כפי שנאמר בשיר השירים: "ודגלו עליי אהבה ". למה דווקא בדגלים יש ביטוי לאהבה בין עם ישראל לקב"ה?   אפשר לומר, שכפי שמעודדים של קבוצות ספורט מנופפים בדגלים לכבודה של הקבוצה, ככה גם אנחנו מנופפים בדגלים שה' ציווה אותנו כדי להביע את אהבתנו אליו, וממילא האהבה מתעוררת באופן הדדי.  

  בס"ד פרשת במדבר – לספור אחד את השני   פרשתנו פותחת בציווי ה' למשה למנות את בני ישראל (במדבר א, ב): " שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם ".   ויש לשאול על אופן הבקשה למנות את בני ישראל מספר שאלות: א.    למה כתוב את המילה " שאו את ראש", ולא כתוב: "תספרו" או "תמנו"? מה משמעות "שאו" בהקשר של מפקד? ב.    למה כתוב "את ראש ", היה אפשר לכתוב "שאו את בני ישראל"? ג.     למה כתוב " למשפחותם לבית אבותם ", אפשר לערוך מפקד אוכלוסין בלי לקשר למשפחות? ד.    למה כתוב "במספר שמות ", היה אפשר לכתוב "במספר"? למה צריך לקשר את השמות למניין האנשים? ה.   למה כתוב שוב פעם " לגולגלותם " - למה זה צריך להיות קשור לגולגולת של הראש?   ונראה לי לנסות להציע הסבר, שילמד אותנו מסר חשוב לחיים, כיצד צריך להתייחס אחד לשני:         א.       " שאו" - פירושו להרים. לכל יהודי

  בס"ד פרשת במדבר – שוערים ומשוררים   חומש ויקרא נקרא בפי חז"ל: "תורת כהנים", משום שהוא מתעסק בעיקר בענייני עבודת הכהנים במשכן. שמעתי מהרב אשר וייס שליט"א שלחומש במדבר ניתן לקרוא תורת הלוויים , משום שחלק ניכר ממנו עוסק בכך:   א.   "ואתה הפקד את הלווים על משכן העדות". ב.   מניין הלווים, ג.     פדיון הלווים, ד.    עבודת הלוויים במשכן. ה.   מטה הלווים שפורח (בפרשת קרח), ו.      פנחס שקם מתוך הלווים והורג את זמרי וכזבי. ז.     חלוקת הארץ לשבטים ולא ללוויים. (פרשת מסעי) ח.   רוצח בשגגה שגולה לערי הלווים.   (פרשת מסעי)   עבודת המשכן היא עבור כל יהודי. כל יהודי הוא בבחינת כהן בביתו. משמעות הדבר היא שישנם 3 כלים במרכז המשכן: מנורה, שולחן ומזבח. יש לכל אחד מהם תפקיד מסוים כנגד תורה, עבודה וגמילות חסדים: ·      מנורה – תורה "נר מצווה ותורה אור". ·      מזבח – עבודה "תפילה כנגד הקורבנות". ·      שולחן – גמ"ח. (שולחנו של אדם מכפר כמזבח (חגיגה כז). והיינו על ידי הכנסת אורחים (רש"י ותוס')).  

בס"ד פרשת בחקתי – בין ר' שמעון לר' יהודה על הפסוק:         " וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כו, ו) נחלקו התנאים ( תורת כהנים בחוקותי פרק ב, א)  מה משמעות: " "  וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ"? o      רבי יהודה [בר אלעאי] אומר: לא יהיו לעתיד לבוא חיות רעות, o      רבי שמעון [בר יוחאי] אומר: יהיה לעתיד לבוא אריה וזאב... רק שהם לא יזיקו "וגר זאב עם כבש". -        מהו שורש מחלוקתם של ר' יהודה ור' שמעון? -        מסביר הגאון הרוגוצ'ובר (ב"צפנת פענח" על הפסוק), שר' יהודה ור' שמעון חלוקים ביניהם בהבנת המושג ' שביתה ' שבפסוק: "והשבתי חיה דעה מן הארץ": o      לדעת ר' יהודה 'השבתה' פירושה אבדון , ביטול מוחלט של עצם המציאות הממשית. o      לדעת, ר' שמעון, להשבית תלוי בכוונת הדבר. -        מקור ליסוד זה ניתן לראות במחלוקת ר' יהודה ור' שמעון לעניין ביעור חמץ , שאף בו נאמר "אך ביום הראשון תשביתו