דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת משפטים – בין מסורת לדקדוקי הלכה -        שאלה: למה 3 האבות נקראו "אבינו" (וכן 4 האמהות) ואילו משה נקרא "משה רבנו"? -        תשובה : מעבר לכך שכולנו צאצאי האבות (ולא צאצאי משה). אפשר לחלק את התורה ל-2 חלקים: o      עד פרשת יתרו – יש לנו סיפור משפחתי . (בריאת העולם, אדם וחוה, קין והבל, נח ובניו, אברהם, יצחק ויעקב. שעבוד מצרים ויציאת מצרים. עד עשרת הדברות. זה הסיפורים של התורה, של המשפחה של עם ישראל "האבות" וה"אמהות" שלנו. o      מפרשת משפטים מתחיל כל הלכות התורה. שם זה כבר של משה רבנו. שמלמדנו את התורה. -        בחלק הראשון - רבים מאוד מאמינים ומקפידים. עד עשרת הדברות כולל עשרת הדברות. לעשות קידוש בליל שבת - רוב עם ישראל עושה. גם לכבד הורים רוב עם ישראל עושה. "לא תרצח" "לא תגנוב". -        בחלק השני – השאלה אם מצליחים להפקיד גם על חלק השני של התורה. כשמדברים על פרטי התורה כבר קשה להאמין (עבד עברי, שור שנגח, רוצח, בית דין על פי התורה). שם כבר פחות יש להם כוח ורצון להקפיד ולדקדק בכל פרטי הלכות התור

  בס"ד פרשת משפטים – שמיעת המצוות התוספת בפרשת משפטים פרשת משפטים פותחת במילים: "ואלה המשפטים". רש"י ע"פ המדרש כותב: "ואלה מוסיף על הראשונים". מה התוספת שיש בפרשתנו על פני עשרת הדברות שבהם רמוז כל יסודות התורה?   נעשה ונשמע נראה לענות שהחלק המרכזי של הפרשה שלנו, זה דברי העם (שמות פרק כד, ז) : "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע". מה המשמעות של המילים: "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע"? יש שהסבירו שיש כאן שבח של עם ישראל. בכך שהם מודעים שכל מה שה' יצווה הם יעשו גם בלי לערער מתוך ביטול לדבר ה'. ורק אח"כ הם יהיו בבחינת " נשמע ", שינסו להבין מה הטעם של כל מצווה.   אך יש להקשות על הסבר זה מספר שאלות: א.    אם ההבנה היא שכל דבר שה' יצווה נעשה, היה צריך להיות כתוב בלשון עתיד: "כל אשר ידבר ה' נעשה", ולא כל אשר דיבר ה' נעשה (בלשון עבר)? ב.     אם השבח של עם ישראל הוא שהם יקיימו את התורה מתוך ביטול מוחלט לה', כפי שכתוב בפרשת יתרו (שמות יט, ח) : "וַיַּעֲנוּ כָל הָ

 בס"ד פרשת משפטים – עד כמה להתבטל? לימוד מאות אחת המשנה במסכת אבות (פ"ו מ"ג) כותבת : "הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסק או דיבור אחד או אפילו אות אחת – צריך לנהוג בו כבוד". מהי אות אחת שניתן ללמוד מחבירו? ייתכן לומר, שמשנה מלמדת אותנו שיש ערך גם לאות אחת קטנה, כפי שנפסק להלכה: שספר תורה שחסר אפילו אות אחת הוא פסול. ואולי ניתן לומר, שיש אות שמשנה תפיסת עולם. הפרשה שלנו (שמות כא,א) פותחת במילים: "וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם". רש"י מבאר: "כל מקום שנאמר "אלה" – פסל את הראשונים " ו אלה " – מוסיף על הראשונים, מה ראשונים מסיני אף אלו מסיני".   מה החידוש שהכול מסיני? בתחילת פרשת בהר רש"י מלמד אותנו מהפסוק: "וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר" - "מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולם נאמרו סיני". ואם כן, מה החידוש שגם פרשת משפטים נאמרה מסיני?   המשפט בין אדם לחברו נובע ממוסר אלוקי עונה על כך השפת אמת (משפטים תרמ"ב) : "גם המש

בס"ד פרשת יתרו – שני סוגי אהבה כפה עליהם הר כגיגית הגמרא (שבת פח ע"א) מתארת את מעמד הר סיני כאירוע שנעשה בכפייה : "ויתיצבו בתחתית ההר, אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם".   ויש לשאול: למה לכפות? למה לאיים שהם ימותו אם לא יקבלו אותה? למה לא לתת מתנה בשמחה, ובפרט שעם ישראל כבר אמר קודם לכן "נעשה ונשמע"?   התוספות בגמרא עונים לשאלה זו, שהיה חשש שבני ישראל יחזרו בהם: "אף על פי שכבר הקדימו נעשה לנשמע, שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאתה נשמתן".   אך גם על דברי התוספות עדיין ניתן להקשות: האם החשש שיחזרו בהם מרצונם לקבל את התורה היא סיבה לחייבם? האם זו סיבה לכפותם עד מוות?   תירוץ בעל ההפלאה על השאלה זו עונה בעל ההפלאה [1] בהקדמה לספרו (הפלאה כתובות הקדמה פתיחה זעירא, ב) : "ואפשר לומר על דרך הפשוט כי ענין האהבה יתחלק לשני פנים: 1.    האחד אהבת איש את רעהו לעשות רצונו למלאות אשר ישאל ממנו וככל היוצא מפיו