דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת שופטים - מה זה להיות "תמים"? בפרשתנו מובא הפסוק (דברים יח, יג) : "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ". זו מצווה מיוחדת, שעד היום יש המצטטים אותה לכל מיני כיוונים, עד כדי הפוכים. "תמים תהיה" ולכן אל תחשוד בכל מיני סיפורי מופתים על בבות שונים אלא תאמין בהם בתמימות ופשיטות, או "תמים תהיה עם ה' " בדוקא, ולא עם כל מיני אותות ומופתים שונים. נראה ששאלה זו תלויה בהבנתם של הפרשנים השונים. יש מהפרשנים שביארו שהציווי להיות "תמים" הוא קבלת גזירת ה' (במובנים שונים), ויש שביארו שהציווי להיות "תמים" הוא מלשון שלמות דהיינו לקבל את התורה ולכפור באמונות האחרות, שמשמעותו כפירה בדברים אחרים. ננסה לראות כיצד ביארו הפרשנים את משמעות הפסוק תמים: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ".   א.     תיאור מציאות: מי ששלם במעשיו הוא עם ה' ראשית, לא כל הפרשנים הבינו שמדובר כאן על ציווי, מדברי הספרי משמע שאין כאן ציווי, אלא תיאור מציאות (פיסקא קעג) , שמשמעותו שמי שיהיה שלם - יהיה עם ה': "תמים

 בס"ד פרשת עקב - העינוי במן למה המן נחשב עינוי? בפרשתנו מובא הציווי לזכור את תקופת המדבר (דברים פרק ח, ב-טז) כאשר משה רבנו סוקר לפני בני-ישראל את ימי נדודיהם במדבר, הוא מציין גם את המן שאכלו ארבעים שנה. פעמיים נזכר המן בפרשתנו, ובשתיהן מדגיש משה רבנו שאכילתו הייתה סוג של עינוי: " וַיְעַנְּךָ וַיַּרְעִבֶךָ וַיַּאֲכִלְךָ אֶת הַמָּן אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ וְלֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן הוֹדִיעֲךָ כִּי לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם כִּי עַל כָּל מוֹצָא פִי ה' יִחְיֶה הָאָדָם... הַמַּאֲכִלְךָ מָן בַּמִּדְבָּר אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ לְמַעַן עַנֹּתְךָ וּלְמַעַן נַסֹּתֶךָ לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ:" אכן, בני-ישראל התלוננו על המן והתבטאו עליו במילים: " ועתה נפשנו יבשה אין כל, בלתי אל המן עינינו ". וכן: " ונפשנו קצה בלחם הקלוקל ". הדבר מעורר תמיהה, שהרי התורה מתארת את טעמו המופלא של המן - " וטעמו כצפיחית בדבש ". חז"ל מוסיפים ומסבירים, שהמן היה מזון אלוקי מופלא, שאדם היה יכול לחוש בו את כל הטעמים שבעולם,

בס"ד פרשת בהעלתך – לדעת להאיר לזולת הסברו של רש"י כתוב בתחילת הפרשה (במדבר פרק ח, ב) : "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:" על פסוק זה כתב רש"י על פי המדרש (מדרש רבה טו ו) : "בהעלתך - למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".   הסברו של הרמב"ן ה רמב"ן הקשה על דברי המדרש שהביא רש"י שתי קושיות: א.    למה משה מנחם את אהרון בכזאת נחמה, וכי רק את המנורה אהרון מדליק ומטיב, ואת הקטורת ושאר קורבנות אהרון לא עושה? ב.     מדוע חלשה דעתו של אהרון, הרי כל אותם ימי מילואים הוא גם הקריב קורבנות רבים? ומתרץ הרמב"ן: " ענין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו:... והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלים מ