דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת נשא – לא להתרגל למציאות שלילית   בפרשתנו ישנן שתי פרשיות הפוכות. פרשת סוטה ופרשת נזיר. ·       פרשת סוטה – אישה שסטתה מדרך הישר, ונהגה כמנהג בהמות. ·       פרשת נזיר – אדם שמחליט לפרוש מדרך כל הארץ, ומתנהג בדרך של קדושה והתנזרות.   וצריך להבין , לכאורה שתי התנהגויות לא נורמליות, שונות מהנורמה. מדוע הן הובאו יחד? הגמרא מביאה את שאלת הסמיכות בין הפרשיות (סוטה דף ב עמוד א) : "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ". ויש לשאול : מדוע חז"ל ראו צורך להזהיר, כל כך שמי שראה משהו כבר צריך ללכת לקיצוניות השנייה? הרי זה גם חוסר איזון?   התשובה הראשונה, שצריך איזונים - יש לנקוט כדרכו של הרמב"ם בשביל הזהב (הל' דעות פ"ב ה"ב) שכאשר אדם מגיע לאיזו מידה שלילית עליו לדבוק בקצה השני ובכך להגיע לאיזון . קיצוניות היא לא טובה ואף מסוכנת, אך היא הכרחית כדי להרפא ממציאות עגומה.   ניתן להעמיק יותר, ולומר שאחד הדברים המסוכנים זה השלמה עם מצב שלילי . מלמדת אותנו התורה, אם ראית משה...

 בס"ד כי תצא - דחיית סיפוקים ולקיחת אחריות אשת יפת תואר פרשתנו פותחת בדין אשת יפת תואר (דברים כא, ט-י) : " כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבֶיךָ וּנְתָנוֹ ה' אֱ-לֹהֶיךָ בְּיָדֶךָ וְשָׁבִיתָ שִׁבְיוֹ: וְרָאִיתָ בַּשִּׁבְיָה אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר וְחָשַׁקְתָּ בָהּ וְלָקַחְתָּ לְךָ לְאִשָּׁה:" וצריך להבין, מדוע התורה התירה לחייל לקחת לו גויה באמצע מלחמה? מדוע שהחייל לא יתגבר? מדוע לא נאמר כאן: "והיה מחנך קדוש" או "ונשמרת מכל דבר רע" כפי שכתוב בהמשך הפרשה, ופשוט ייאסר לבוא ולקחת את בנות העמים לנשים?   התמודדות עם יצר הרע נראה על פי דברי חז"ל שהפרשה עוסקת במקרה של קושי, כפי שנכתב בגמרא (קידושין דף כא.) : " לא דברה תורה אלא כנגד יצר הרע, מוטב שיאכלו ישראל בשר תמותות (גוססות) שחוטות ואל יאכלו בשר תמותות נבילות " . הפרשייה עוסקת בחייל הפוגש אשת יפת תואר ואינו מסוגל לכבוש את יצרו. הדרכת התורה היא שבמקום שאין ברירה יש לפעול נכון עם יצר הרע, וכפי שכותב רש"י על הפסוק: " שאם אין הקב"ה מתירה, יישאנה באיסור ". ...

בס"ד פרשת שלח – שני זיכרונות במצוות ציצית שני זכרונות בציצית בפרשת ציצית כתוב (במדבר פרק טו, לט-מ) : " וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:  לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא-לֹהֵיכֶם ". ישנה כפילות של הזיכרון במצוות ציצית. וצריך להבין מדוע נכפל פעמיים העניין של הזיכרון בציצית?   שני פירושים במהות מצוות ציצית בשאלה מה מהותה של מצוות ציצית מצאנו 2 הסברים בראשונים: האבן עזרא (במדבר טו לט) : "והמתפללים בטלית בשעת התפלה, יעשו זה בעבור שיקראו בקריאת שמע "והיה לכם לציצית"... רק לפי דעתי יותר הוא חייב להתעטף בציצית בשאר השעות משעת התפלה , למען יזכור ולא ישגה ולא יעשה עבירה בכל שעה , כי בשעת התפלה לא יעשה עבירה". כוונתו לומר שמצד האמת יותר חשוב להיות עם ציצית דווקא בשעה שאדם נמצא במקומות אחרים, שעיקר מטרת הציצית לשמור על האדם , שיזכור את ה', ולא יטעה אחר ...

בס"ד פרשת בחקתי – בין ר' שמעון לר' יהודה על הפסוק:         " וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כו, ו) נחלקו התנאים ( תורת כהנים בחוקותי פרק ב, א)  מה משמעות: " "  וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ"? o      רבי יהודה [בר אלעאי] אומר: לא יהיו לעתיד לבוא חיות רעות, o      רבי שמעון [בר יוחאי] אומר: יהיה לעתיד לבוא אריה וזאב... רק שהם לא יזיקו "וגר זאב עם כבש". -        מהו שורש מחלוקתם של ר' יהודה ור' שמעון? -        מסביר הגאון הרוגוצ'ובר (ב"צפנת פענח" על הפסוק), שר' יהודה ור' שמעון חלוקים ביניהם בהבנת המושג ' שביתה ' שבפסוק: "והשבתי חיה דעה מן הארץ": o      לדעת ר' יהודה 'השבתה' פירושה אבדון , ביטול מוחלט של עצם המציאות הממשית. o      לדעת, ר' שמעון, להשבית תלוי בכוונת הדבר. -        מקור ליסוד זה ניתן לראות במחלוקת...