דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת שלח – שני זיכרונות במצוות ציצית שני זכרונות בציצית בפרשת ציצית כתוב (במדבר פרק טו, לט-מ) : " וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם:  לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא-לֹהֵיכֶם ". ישנה כפילות של הזיכרון במצוות ציצית. וצריך להבין מדוע נכפל פעמיים העניין של הזיכרון בציצית?   שני פירושים במהות מצוות ציצית בשאלה מה מהותה של מצוות ציצית מצאנו 2 הסברים בראשונים: האבן עזרא (במדבר טו לט) : "והמתפללים בטלית בשעת התפלה, יעשו זה בעבור שיקראו בקריאת שמע "והיה לכם לציצית"... רק לפי דעתי יותר הוא חייב להתעטף בציצית בשאר השעות משעת התפלה , למען יזכור ולא ישגה ולא יעשה עבירה בכל שעה , כי בשעת התפלה לא יעשה עבירה". כוונתו לומר שמצד האמת יותר חשוב להיות עם ציצית דווקא בשעה שאדם נמצא במקומות אחרים, שעיקר מטרת הציצית לשמור על האדם , שיזכור את ה', ולא יטעה אחר

  בס"ד פרשת בחקתי – כמה אני שווה? מה העניין של הערכים? פרשתנו, ובעצם ספר ויקרא כולו, נחתמים בדיני ערכים (ויקרא כז, ב) : "אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לה'" . אדם המעריך חפץ נדרש לשלם את ערכו. אך לא רק חפצים אלא גם בני אדם. התורה מציינת לנו את ערכו הכלכלי של כל אדם על פי מינו וגילו. לכל גיל ערך מסוים לזכרים וערך אחר לנקבות. ויש לשאול , מדוע התורה מסיימת במצווה זו את ספר ויקרא? מה המסר שהתורה מעבירה לנו בכך? וכן יש להבין , מדוע הפרמטרים היחידים לקבוע את ערכו את האדם הינם המין שלו והגיל שלו, מדוע אדם חכם, עשיר, צדיק או חזק יותר לא יהיה שווה יותר, או אדם טיפש, עני, רשע או חלש יהיה שווה פחות? מדוע שבית הדין לא יקבע את ערכו של כל אדם ואדם? לשם כך ננסה להציע מספר תשובות:        א.   מניעת גאווה ספר ויקרא זהו ספר הקורבנות. קורבנות מלשון קרבה. ישנו חשש שמתוך התקרבות לה' אדם עשוי להגיע לגאווה . אדם שחושב שהוא כבר התקרב עשוי לחוש גדול יותר מאחיו. לשם כך באה התורה ואומרת לו תראה כמה אתה שווה . ערכך זהה לאדם בן גילך. אינך יותר מאף אחד אח