דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת בהעלתך – לדעת להאיר לזולת הסברו של רש"י כתוב בתחילת הפרשה (במדבר פרק ח, ב) : "דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת:" על פסוק זה כתב רש"י על פי המדרש (מדרש רבה טו ו) : "בהעלתך - למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים? לפי שכשראה אהרן חנוכת הנשיאים חלשה דעתו, שלא היה עמהם בחנוכה, לא הוא ולא שבטו, אמר לו הקב"ה חייך, שלך גדולה משלהם, שאתה מדליק ומטיב את הנרות".   הסברו של הרמב"ן ה רמב"ן הקשה על דברי המדרש שהביא רש"י שתי קושיות: א.    למה משה מנחם את אהרון בכזאת נחמה, וכי רק את המנורה אהרון מדליק ומטיב, ואת הקטורת ושאר קורבנות אהרון לא עושה? ב.     מדוע חלשה דעתו של אהרון, הרי כל אותם ימי מילואים הוא גם הקריב קורבנות רבים? ומתרץ הרמב"ן: " ענין ההגדה הזו לדרוש רמז מן הפרשה על חנכה של נרות שהיתה בבית שני על ידי אהרן ובניו, רצוני לומר חשמונאי כהן גדול ובניו:... והנה דבר ידוע שכשאין בית המקדש קיים והקרבנות בטלים מ

בס"ד חטא ה(מ)עגל מאז ילדותי היה לי קשה הסיפור של חטא העגל. כיצד ייתכן שמתוך זריקת זהב לאש ופתאום יוצאת צורה של עגל? מדוע דווקא צורה של עגל ולא צורה אחרת?   רש"י על הפסוק כבר מתמודד עם השאלה הזו, ומביא שני הסברים על פי המדרש: א.     "כיון שהשליכו לכור, באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים". ב.     "ויש אומרים: מיכה היה שם שיצא מתוך דמוסי בנין שנתמעך בו במצרים, והיה בידו שם, וטס שכתב בו משה עלה שור, עלה שור, להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס, והשליכו לתוך הכור ויצא העגל".   שני הסבריו של רש"י הם מתוך דברי המדרש, אך עדיין יצירת העגל לא מובנת לפי פשטי המקרא, אלמלא שנצטרך לומר שנוצר כאן משהו נסי , על טבעי. כשמתבוננים בפסוקים, רואים שכשאהרון מספר את תיאור המקרה, הוא מציין (שמות לב, כד) : "וָאַשְׁלִכֵהוּ בָאֵשׁ וַיֵּצֵא הָעֵגֶל הַזֶּה". נראה מדבריו, שהוא לא עשה משהו חריג, אלא הכניס את הזהב לאש ופתאום נוצר "עגל" באופן טבעי.   ברצוני לנסות להציע לענ"ד, הצעה אחרת למשמעות המילה "עגל". אין ה

בס"ד פרשת שמיני – להמשיך הלאה על מי נאמר "בקרבי אקדש"? כתוב בפרשתנו אחר מות נדב ואביהו (פרק י, פסוקים ב-ג) : " וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה': וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן ". חז"ל מעידים לנו שנדב ואביהו היו צדיקים, כפי שמפרש רש"י ע"פ המדרש: "אמר לו משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך". ובכל זאת אהרון לא מתרעם, הוא מקבל את גזר הדין באהבה. לפי הסברו של רש"י נדב ואביהו היו הגדולים ביותר, ובעצם מיתתם זכה המשכן להתקדש.   אהרון והכהנים כמקדשי שמו מעניין לראות את פירושו של הרשב"ם נכדו של רש"י שמבין אחרת וכך ה רשב"ם (ויקרא פרק י) כותב: " מיד כששמע אהרן היה רוצה להניח העבודה ולהתאבל על בניו: ויאמר משה אל אהרן - אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן העבודה, כי הדבר הז

בס"ד פרשת שמיני - לשמור על הדממה למה אהרון שתק? אחר שאהרון הכהן הגדול מתבשר על מות בניו האהובים נדב ואביהו הוא מגיב בדממה. על המילים "וידום אהרון". הפרשנים הציעו הסברים שונים מדוע אהרון דמם: 1. שתיקת התדהמה – כל כך נדהם והוא פשוט שותק כי הוא לא מסוגל לדבר (אברבנאל). 2. שתיקה של קבלת הדין באהבה (ספורנו, חזקוני, הכתב והקבלה) . 3. שתיקה של איפוק וחשיבה איך נכון להגיב. כשיעקב אבינו מגלה בתו דינה נאנסה כתוב: "ויחרש יעקב עד בואם". הוא שומר על איפוק ומזמין את בניו לחשיבה על מה ולמה זה קרה, ומה צריך לעשות. 4. שתיקת כנועה – שתיקה של איבוד התקווה וטעם לחיים. כמו אותם ניצולי שואה ששתקו אחרי התופת שהם עברו. שאינם מסוגלים כלל לדבר מרוב צער ועגמת נפש.   סיפורו של צמח דוד פרג'ון ז"ל ברצוני לנסות להציע פירוש נוסף לאור תופעה שראיתי לפני כמה שנים. במוצאי פורים תשע"ט, נפטר לעולמו מדום לב ביישובנו האברך היקר צמח דוד פרג'ון ז"ל (בן 22 במותו). ביום פטירתו הספיק לקיים מצוות רבות: o      קם לתפילת ותיקין , כדי להכין את עצמו רוחנ

 בס"ד פרשת וארא – איפוק וענווה שקולים כאחד ומשלימים בפרשתנו מוזכרים משה ואהרון פעמים רבות. באחד הפסוקים הם מובאים יחד (שמות פרק ו, פסוק כה) : " הוא אהרן ומשה אשר אמר ה' להם הוציאו את בני ישראל מארץ מצרים על צבאתם ". רש"י מבאר את הפסוק כך: " יש מקומות שמקדים אהרן למשה ויש מקומות שמקדים משה לאהרן, לומר לך ששקולין כאחד ". נראה שכוונתו של רש"י שיש למשה ואהרון צד השלמה שכל אחד משלים את השני, שבכך הם הופכים להיות שקולים כאחד. וצריך להבין מהי אותה השלמה שגורמת להם לכך.   בלימה והתבטלות הגמרא במסכת חולין (דף פו עמוד א) כותבת: " אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן , כתיב הכא: "ונחנו מה", וכתיב התם (איוב כ"ו) "תולה ארץ על בלימה". וממשיכה הגמרא שם וכותבת: " אמר רבי אילעא: אין העולם מתקיים אלא בשביל מי שבולם את עצמו בשעת מריבה , שנאמר "תולה ארץ על בלימה"; רבי אבהו אמר: מי שמשים עצמו כמי שאינו , שנאמר (דברים ל"ג) "ומתחת זרועות עולם". "   על דברי הגמרא הזו יש לשאול מספר שאלות: