דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת פקודי – עשייה מונעת קיטורים התקופה היחידה שבה בני ישראל לא מתלוננים בימי המדבר היא בפרשות שמוספר בהן על בניית המשכן. העם לא מקטר על הבקשה ממנו לכסף, על הדרישה לסייע, על לוחות הזמנים הצפופים, או על המבנה העתידי שידרשו לעבוד בו. דבר זה מעורר תמיהה, הכיצד הכל מתנהל ברוגע וללא כל תלונה? הקושיה גדולה, כשאנו יודעים שעם ישראל התלונן רבות בהיותו במדבר על דברים רבים ושונים, כבר ביציאה ממצרים ורגע לפני מתן תורה. מה קרה בתהליך בניית המשכן שגרם לתחושת שלווה ורוגע?   שמעתי בשם הרב יונתן זקס ז"ל, שהסביר שהמשכן הוא המקום היחיד שבו עם ישראל נדרש לעשות מעשה . לא לסמוך על ניסים, לא להתפעל מנפלאות האל, אלא לבנות בעצמו, להיות שותף פעיל. כשאדם מבטא את עצמו אין לו פריווילגיה או רצון להתלונן על דבר. כשאדם יודע שרכושו הפרטי או יצירתו היא שגרמה לתוצאה, הוא יהיה שבע רצון ממנה. על מנת להשרות שכינה, ה' נותן לעם ישראל לבנות משכן בעצמם. במקום תלונות הוא מקבל קרבנות תודה.   רעיון זה הזכיר לי סיפור ששמעתי בשיעור מאת הרב אורי שרקי שליט"א: הרב מאיר אג'ייני ז&quo

בס"ד  פרשת בשלח – הנפילה בדברים הקטנים שיא האמונה בקריעת ים סוף בפרשתנו מסופר על אחד האירועים הגדולים בתולדות האנושות, קריעת ים סוף. אירוע היסטורי מרשים שמרעיד את כל העולם. כל מי שנמצא באזור מתפעל, ורואה את השגחת ה' באופן מובהק. עם ישראל מגיע לשיא רוחני עד כדי שחז"ל ( מכילתא בשלח - מסכתא דשירה פרשה ג) מתארים לנו שעם ישראל זכה להגיע לדרגת נבואה: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל". משם הם שרים את שירת הים שמבטאת את גודל האמונה בה'. אלו בהחלט רגעים מכוננים, שאנו מציינים כל שנה בשביעי של פסח. ומתוך הימים הללו עם ישראל מתכונן לקבלת התורה.   הנפילות הגדולות אחרי השיא אלא שאז קורה משהו קצת עגום. פתאום מתחילות הנפילות הקשות, עם ישראל מתמודד בנסיונות ונכשל בהם, ומתחיל בתלונות קשות כלפי ה': א. תלונה שאין להם מים במרה. ב. תלונה של מחסור באוכל במדבר סין. ג. לא מרוצים מהמן. ד. מנסים את ה' במסה ומריבה. ה. רפו ידיהם מהעיסוק בתורה ברפידים, ומגיע כנגדם עמלק. ונשאלת השאלה , איך קורה דבר כזה? למה אחרי שהם הגיעו לכאלו שיאים ר

  בס"ד פרשת בשלח – וְנַחְנוּ מָה? התלונות של בני ישראל עם ישראל עובר בפרשת השבוע שבעה ניסיונות שונים של התמודדויות במדבר. והנה חודש אחרי יציאת מצרים, שלושה שבועות אחרי קריעת ים סוף, הליכה ביבשה בתוך הים. כל עדת בני ישראל מתלוננים ( שמות פרק טז, ב-ג): "וַיִּלּוֹנוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן בַּמִּדְבָּר: וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִי יִתֵּן מוּתֵנוּ בְיַד ה' בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּשִׁבְתֵּנוּ עַל סִיר הַבָּשָׂר בְּאָכְלֵנוּ לֶחֶם לָשֹׂבַע כִּי הוֹצֵאתֶם אֹתָנוּ אֶל הַמִּדְבָּר הַזֶּה לְהָמִית אֶת כָּל הַקָּהָל הַזֶּה בָּרָעָב:"   תגובת משה ואהרון לתלונות מעניין לראות את תגובת משה ואהרון לטענתם (שמות טז, ו-ח) : "עֶרֶב וִידַעְתֶּם כִּי ה' הוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם : וּבֹקֶר וּרְאִיתֶם אֶת כְּבוֹד ה' בְּשָׁמְעוֹ אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם עַל ה' וְנַחְנוּ מָה כִּי תַלִּינוּ עָלֵינוּ: ... בִּשְׁמֹעַ ה' אֶת תְּלֻנֹּתֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם מַלִּינִם עָלָיו וְנַחְנוּ מָה לֹא עָלֵינוּ תְלֻנֹּתֵיכֶם