דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת ויקהל – להיכנס לראש של הזולת תיאור מעלתו של בצלאל התורה מתארת את האדריכל ומנהל המבצע של בניית המשכן (שמות פרק לה, ל-לג) : "וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה: וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה: וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת:"   ננסה להבין מה פירוש התואר שזכה לו בצלאל: " לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת "?   בצלאל משנה את הסדר הגמרא מספרת לנו שבצלאל שינה את סדר בניית המשכן (ברכות דף נה ע"א) : "בצלאל על שם חכמתו נקרא. בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: 'לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים'. הלך משה והפך, ואמר לו: 'עשה ארון וכלים ומשכן'. אמר לו בצלאל: 'משה רבינו, מנהגו של עולם - אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים, ואתה אומר: עשה לי ארון וכלים ומשכן! כלים שאני עושה - להיכן אכניסם?! שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא: עשה משכן ארון וכלים?'. אמר לו: 'שמא בצל א-ל ה

בס"ד פרשת ויקהל – מלאכות קדושות שאלות על הקשר בין שבת למשכן בפרשתנו מופיע פעם נוספת ציווי על שמירת השבת . נעלה מספר שאלות על הקשר בין מצוות השבת לבניית המשכן: א.   אם נתבונן בפסוק נשים לב שמעבר לציווי לשמור את השבת, התורה מספרת שעושים מלאכה שישה ימים: (שמות לה, ב) : " שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' ". וצריך להבין מדוע יש לתאר את עשיית המלאכה במשך השישה ימים? מדוע יש בכך צורך? ב.   מדוע הסמיכו את ציווי המשכן לשמירת שבת? יש לציין, שגם בפרשת כי תשא, אחר אזכור הנציגים לבניית המשכן, מופיע הציווי לשמור את השבת (שמות לא, טו) : " שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַה' ". וצריך להבין מה הקשר האדוק בין שמירת השבת למלאכת בניית המשכן? ג.    יש  להוסיף ולשאול על דברי הגמרא (שבת דף מט ע"ב) שכותבת שכל המלאכות האסורות בשבת נלמדות מהמלאכות שבהם נבנה המשכן: " אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי? ... כנגד עבודות המשכן &quo

 בס"ד פרשת פקודי – כוחה של אחדות מי בנה את המשכן? בפרשתנו בסיום מלאכת בניית המשכן כתוב (שמות לט, לב) : " וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ ". ויש להקשות לכאורה רואים מהפסוקים שבצלאל וחכמי הלב היו אלו שפיקחו על המלאכה ובנו את המשכן, ולא כל בני ישראל?   בשם כל ישראל ומתרץ ה"אור החיים " הקדוש (שמות לט, לב): "עשה הכתוב מחברת הכללות בקיום התורה והראה כי בני ישראל יזכו זה לזה . והתורה נתנה להתקיים בכללות ישראל כל אחד יעשה היכולת שבידו ויזכו זה לזה".   מצוות "ואהבת לרעך כמוך" ממשיך ה " אור החיים " וכותב שכל ישראל הם בעומק דבר אחד ממש: "ואולי כי לזה רמז באומרו (ויקרא י"ט י"ח) : "ואהבת לרעך כמוך", פירוש לצד שהוא כמותך כי בשלומו ייטיב לך, ובאמצעותו אתה משלים שלימותך. ואם כן אינו אחר אלא אתה עצמך וכאחד מחלקיך".   שלמות תרי"ג מצוות ממשיך בעל " האור החיים " וכותב שבאופן זה כל א

 בס"ד פרשת ויקהל – "חכמת לב" למה במשכן חיפשו את הלב? בפרשתנו מוזכר 14 פעמים את המילה "לב". לצורך בניית המשכן ה' חיפש אנשים מיוחדים (שמות לה, י) : "וְכָל- חֲכַם-לֵב  בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה ה'". וצריך להבין מה זה "חכם לב"? לכאורה, היה מתאים יותר שרק אומנים מקצוענים שידועים לטוות, שיש לו ניסיון בתחום הבנייה, יבואו להקים את המשכן ולייצר את כליו, כיצד יועיל חכמי לב לעניין בניית המשכן? האם היינו נותנים לרופא לעשות ניתוח מסובך, כשהוא בעל רגשות רבים לתחום מבלי שבדקנו את רמת המקצועיות שלו?   האדמו"ר שתכנן מקווה מספרים על דרך הבדיחותא שחסידות אחת הייתה צריכה לבנות מקווה טהרה. אמרו החסידים בינם לבין עצמם: אנחנו לא צריכים אדריכל, לא צריכים מהנדס, יש לנו אדמו"ר וזה מספיק! הלכו החסידים לאדמו"ר לבקש שיתכנן להם מקווה. האדמו"ר למד את הסוגיות השונות, וכעבור מספר חודשים תכנן להם מקווה לפי כל ההידורים. החסידים החלו לבנות את המקווה מתוך התרגשות מרובה. ובשעה שהגיעו לחנוך את המקווה,

בס"ד פרשת פקודי – לראות את הענן סיום ספר שמות ספר שמות מסתיים בתיאור של "ענן" השוכן על אוהל מועד. הענן המוזכר 5 פעמים בפסוקים החותמים את הספר (שמות מ, לד-לח) : "וַיְכַס הֶעָנָן ... כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן ... וּבְהֵעָלוֹת הֶעָנָן ... וְאִם לֹא יֵעָלֶה הֶעָנָן ... כִּי עֲנַן ה' עַל הַמִּשְׁכָּן יוֹמָם... בְּכָל מַסְעֵיהֶם".   ויש לשאול : מה משמעות ענן זה? לשם מה מסתיים הספר דווקא בתיאור של ענן השוכן על המשכן? מה התורה רוצה ללמדנו בכך?   ענן כביטוי להשגחת ה' נראה, שהענן מבטא את השגחת ה' ששורה על המשכן ועל בני ישראל. ענן זה דבר מעורפל , שמסתיר את ראיית האופק. גם כשה' נגלה אלינו זה רק בהסתר פנים: "ופני לא יראו", תמיד ישנו ענן שמסתיר את עצמותו של ה'. כפי שכתוב: "ומשה נגש אל הערפל אשר שם האלוקים" המילים האחרונות של הספר: " בְּכָל מַסְעֵיהֶם " מלמדות אותנו, שהענן לא נשאר רק במשכן, אלא הולך אתנו בכל מסענו , יש ענן שמלווה אותנו תמיד.   התהליך של ספר שמות בספר שמות עברנו תהליך החל מ