דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת תזריע – החטא שבלידה טומאת היולדת פרשתנו פותחת בפסוק: "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא ". מפסוק זה רואים שתהליך הלידה מלווה בטומאה . ויש לשאול , מדוע לידה מטמאת, הרי לידה היא שיא הופעת החיים, עת יורדת נשמה חדשה משמים ומתחילה את צעדיה הראשונים בעולם הזה. הטומאה קשורה בדרך כלל בחסרון חיים (באופן החמור ביותר זו טומאת מת), ואילו כאן – חיים חדשים מתגלים. וטומאה זו על שום מה באה?   קורבן חטאת ליולדת בהמשך הפסוקים אנו קוראים את הפסוק: "וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת ". ויש להבין מדוע היולדת צריכה להקריב קורבן חטאת? האישה זה עתה קיימה את הדבר הגדול ביותר, השתתפות עם הקב"ה בנתינת חיים לעולם. איזה חטא חטאה היולדת? כבר תלמידיו של ר' שמעון בר יוחאי שאלוהו שאלה זו, וענה להם (נדה לא ע"ב) : "בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קרבן". רב יוסף מקש

בס"ד  פרשת בשלח – הנפילה בדברים הקטנים שיא האמונה בקריעת ים סוף בפרשתנו מסופר על אחד האירועים הגדולים בתולדות האנושות, קריעת ים סוף. אירוע היסטורי מרשים שמרעיד את כל העולם. כל מי שנמצא באזור מתפעל, ורואה את השגחת ה' באופן מובהק. עם ישראל מגיע לשיא רוחני עד כדי שחז"ל ( מכילתא בשלח - מסכתא דשירה פרשה ג) מתארים לנו שעם ישראל זכה להגיע לדרגת נבואה: "ראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל". משם הם שרים את שירת הים שמבטאת את גודל האמונה בה'. אלו בהחלט רגעים מכוננים, שאנו מציינים כל שנה בשביעי של פסח. ומתוך הימים הללו עם ישראל מתכונן לקבלת התורה.   הנפילות הגדולות אחרי השיא אלא שאז קורה משהו קצת עגום. פתאום מתחילות הנפילות הקשות, עם ישראל מתמודד בנסיונות ונכשל בהם, ומתחיל בתלונות קשות כלפי ה': א. תלונה שאין להם מים במרה. ב. תלונה של מחסור באוכל במדבר סין. ג. לא מרוצים מהמן. ד. מנסים את ה' במסה ומריבה. ה. רפו ידיהם מהעיסוק בתורה ברפידים, ומגיע כנגדם עמלק. ונשאלת השאלה , איך קורה דבר כזה? למה אחרי שהם הגיעו לכאלו שיאים ר