דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת כי תצא – למה לא לתעב מצריים? אחד הציוויים המופיעים בפרשה: "לא תתעב מצרי , כי גר היית בארצו". התרגום אונקלוס וכן רבי יונתן בן עוזיאל , מתרגמים את המילים "לא תתעב" - "לא תרחק ". אסור לנו לרחק אנשים מצריים, כי התגוררנו במצרים. ויש להקשות : 1.     המצרים שחטו את ילדי ישראל, עינו אותנו 210 שנים, עשו לנו סוג של שואה, ובסוף אסור לתעב אותם? 2.     גם בגרמניה היה טוב לסבתא רבה שלי עד שנאצים רצחו אותה. אז אסור לתעב את הנאצים? 3.     האם יש כאן ציווי להיות בתסמונת האישה המוכה , שחוזרת לבעלה אחרי שהיכה בה, ומדברת בשבחו? ונראה לענות , על פי דברי רש"י : "לא תתעב מיצרי מכל וכל, אף על פי שזרקו זכוריכם ליאור. מה טעם? שהיו לכם אכסניא בשעת הדחק ". בשעה שעם ישראל היה רעב לאוכל, ואנשים מתו בכל העולם מרעב, המצרים דאגו לנו, ועשו לנו הכנסת אורחים אמיתית . הם הביאו לנו אוכל לשבוע. החיים הם מורכבים . ישנם תקופות טובות, וישנם תקופות רעות. כל אחד בחייו היו מציאויות שיש בהם גם טוב וגם רע. אמנם אחרי שנים קם מלך חדש , שהתנהג באכ

 בס"ד פרשת בראשית – מה רע בעץ הדעת? הבירור בין הרע לטוב בפרשתנו מובא האיסור לאכול מעץ הדעת טוב ורע (בראשית ב, טז-יז) : "וַיְצַו ה' אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת". רבים שאלו למה ה' לא רוצה שהאדם יאכל מעץ הדעת טוב ורע, האם זה לא הכרחי להבדיל בין הטוב לרע? כל חיינו אנו מנסים לברר מה טוב ומה רע, ואם כן מדוע שהאדם לא יאכל מעץ זה? ואם נסביר שיש בעיתיות מסוימת באכילה מפרי שמביא להבדיל בין טוב לרע מסיבות שונות, הרי על ה' עצמנו נאמר שהוא במדרגה הזו שידע להבדיל בין טוב לרע (בראשית ג, ה) : "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים יֹדְעֵי טוֹב וָרָע", אם כן מדוע ה' כל כך לא רוצה שאדם יאכל מעץ זה? שיהיה דומה לו?   חוסר ההתבטלות הוא החטא הרמב"ם במורה הנבוכים מסביר, שעץ הדעת טוב ורע הוא המקור שממנו האדם מרגיש שהוא הופך להיות כביכול כאלוקים , דהיינו שהוא מחליט בעצמו מה טוב ומה רע, במקום להתבטל לדבר ה' הקובע מה טוב ומה רע. וזה דבר מאוד