דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת צו – כולנו צריכים תמרצים ע"פ רעיון מאת הרב יעקב גלינצקי זצ"ל (קרדיט לתמונה אתר דרשו: https://katzr.net/d61d21) פרשתנו פותחת במילים (ויקרא פרק ו, א-ב): "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:   צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה". ומבאר רש"י "אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות. אמר ר' שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס". דהיינו שכיוון שהעולה עולה כולה לה' ואין לכהן חלק בה צריך לזרז אותו יותר. ויש לשאול , וכי אנו חושדים באהרון הכהן ובניו שיתעצלו בהקרבת הקורבנות בגלל שלא יקבלו עוד בשר? הרי הם ממילא מקבלים בשר רב מהשלמים? וביאר הרב גלינצקי (והגדת עמ' 103) , שאכן כך נטיית הנפש האנושית שגם מתנה קטנה מפעילה עלינו לקבל החלטות מסוימות, ולכן דווקא בקורבן העולה צריך להזדרז. ניתן לראות זאת במספר דוגמאות: א.    איסור לקיחת שוחד אפילו פרוטה, ואפילו אם השופט מודיע לצד השני שהוא קיבל את הפרוטה, נפשו של אדם עשויה לנטות לכיוון מסוים. ב.    עשיו הרשע היה עשיר גדול מאוד, עד כדי כך שלא הספיקה

 בס"ד פרשת צו – החיבור בין הלילה ליום מצוות תרומת הדשן   בתחילת פרשת צו מתואר ציווי ה' למשה (ויקרא ו, א-ב) : " צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר ". היינו מצפים שהכתוב ימשיך ויפרט את פרטי קרבן העולה , אך למרבה הפלא התורה ממשיכה ודנה בנושא אחרי לחלוטין. הפסוקים עוסקים במצוות תרומת הדשן (ויקרא ו, ג-ד) : " וְהֵרִים אֶת הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר תֹּאכַל הָאֵשׁ אֶת הָעֹלָה עַל הַמִּזְבֵּחַ וְשָׂמוֹ אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ: וּפָשַׁט אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וְהוֹצִיא אֶת הַדֶּשֶׁן אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר ", שינוי הנושא לא מובן לכאורה.   רקע על המצווה המיוחדת מצוות תרומת הדשן הייתה נעשית לפנות בוקר, לפני הקרבת קרבן התמיד של שחר, הכהן היה מרים קצת מהאפר של שאריות הקורבנות שבערו במשך הלילה ומניחו ברצפת העזרה סמוך למזבח. המשנה במסכת יומא מתארת את תהליך הבחירה של מי שיזכה למצוות תרומתה דשן (יומא פרק ב, א-ב) : "בראשונה כל מי שרוצה לתרו

 בס"ד פרשת צו – בין פעולת ה' לפעולת האדם אנו כעת בין פורים לפסח. פורים ופסח אלו שני חגים הפוכים: בפסח – אנו סבילים. ה' הוציא אותנו. "הוצאתי אתכם מארץ מצרים". "ואשא אתכם על כנפי נשרים". בפורים – אנו פועלים. מרדכי קורע את בגדיו. אסתר עושה תרגיל לאחשורוש. ה' לא מוזכר במגילה כלל. כביכול כל הנס בידי בני אדם. חודש ניסן הוא החודש הראשון: "ראשון הוא לכם לחודשי השנה". כשתינוק נולד הוא זקוק לעזרה מאמא ואבא לכל דבר. לאט לאט הוא הופך להיות עצמאי. בפורים אנחנו כבר ממש עצמאיים. ה' מסתתר לגמרי. התבגרנו. השנה היא כמו מעגל. היא לא נגמרת בחודש אדר היא ממשיכה אחר כך לחודש ניסן. עולים כיתה. עוברים ממצב שפעלנו בעולם. להבין שוב שאנו מתחילים מהתחלה בביטול מוחלט לה'. פרשת צו פותחת בציווי (ויקרא ו, ב) : "צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מ וֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ". ויש לשאול על כך שתי שאלות : א.   מדוע יש חזרה פסוקים, ש

  בס"ד פרשת מצורע – כוח הדיבור צרעת נגרמת מדיבור רע חז"ל מלמדים אותנו שנגעי צרעת באים על עוון של דיבור לשון הרע ( אבות דרבי נתן פרק ט) : "מספרי לשון הרע נגעים באים עליהם, שכן מצינו באהרן ומרים שספרו לשון הרע במשה ובאת עליהם הפורענות". וכן מופיע בתלמוד הירושלמי תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ב הלכה א "אמר רבי יצחק: [ויקרא יד, ב] " זאת תהיה תורת המצורע". זאת תורת המוציא שם רע ". וצריך להבין מה הקשר בין עונש הצרעת ללשון הרע? למה דווקא מי שדיבר רעה על חבירו נענש בצרעת?   לשון עצירה הצרעת איננה סתם עונש, "צרעת" בחילוף אותיות זה "עצרת". הצרעת גורמת לאדם לעצור ולהתבונן במעשיו. אם הוא לא הצליח לעצור בדיבורו, הוא יעצור כעת שבוע ויתרחק מחבריו ויחשוב בדעתו על מעשיו. יחשוב על מה הוא דיבר והשחית. על כל מה שהוא הפריד בין בני האדם.     התיקון של המצורע אחרי שהמצורע עובר את התהליך התיקון. אומרים בחסידות שה"נתק" הופך ל"תיקון", וה"נגע" הופך ל"עונג". המצורע גרם להרחקה בין אנשים על

בס"ד פרשת בא – כמה דם עוד צריך? חירות מתוך דם בשנים האחרונות יהודים רבים נהרגו בידי בני עוולה על הזכות לגור בארץ ישראל.  מישהו פעם אמר לי: "חירות לא מושגת מבלי להקיז דם". האמנם? האם חייבים לראות נהרות דם כדי להגיע אל התכלית? כדי לזכות לגאולה? אין דרך אחרת יותר נעימה להגיע לייעד הנכסף? דם הפסח ודם המילה המדרש פרקי דרבי אליעזר (פרק כט) מתאר את רגע יציאת מצרים: " וּכְשֶׁעָבַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִנְגֹּף אֶת מִצְרַיִם וְרָאָה אֶת דַּם הַבְּרִית וְדַם הַפֶּסַח , נִתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל יִשְׂרָאֵל , שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז , ו) " וָאֶעֱבֹר עָלַיִךְ וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חֲיִי ". כעין זה מופיע במדרש רבה (פרשה יט) : " היה הקב " ה מבקש לגאלן ולא היה להם זכות מה עשה הקב " ה ? קרא למשה ואמר לו לך ומהול אותם ... נתנו עצמן ומלו ונתערב דם הפסח בדם המילה והקב " ה עובר ונוטל כל אחד ואחד ונושקו ומברכו שנ