דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת האזינו - ערך המצוות שכר הרשעים על המצוות שעושים בפרשתנו על הפסוק (דברים פרק לב, ד) : " אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא ". אומר רש"י : " אף לרשעים משלם שכר צדקתם בעולם הזה ". ויש לשאול על דברי רש"י: מדוע הרשעים מקבלים שכר בעולם הזה על המצוות, הרי זה שכר פחות מאשר השכר בעולם הבא, ומדוע אינם זוכים על מעשיהם הטובים לשכר טוב בעולם הבא כפי שמקבלים הצדיקים? ונראה לענות, שכל אחד מקבל את השכר לפי איך שהוא מחשיב את המצוות . צדיקים מחשיבים את המצוות מאוד ולכן שכרם רב בעולם הבא, ואילו הרשעים שלא מחשיבים את המצוות - שכרם מועט, ולכן מקבלים אותו בעולם הזה.   סיפור על ערך החשבת המצוות מסופר על תלמיד הבעל שם טוב שבא לפני רבו ושטח את ליבו בפניו שאין לו כסף מספיק למחייתו. הבעל שם טוב, רבו, הורה לו שייקח את כל כספו וייצא לעסקים והעסקה הראשונה שתעמוד בפניו יקנה אותה. החסיד נסע לעיר הגדולה ורצה ללון בבית מלון אך המלון היה יקר מדיי עבורו, והחליט ללון בחוץ. בלילה הגיעו מספר יהודים צעירים ובעודם מתלוצצים, ראו את אותו חסיד שישן בכ

בס"ד פרשת מסעי – מסע של תהליכים כל הורה יודע שכשהתינוק שלו מתחיל לזחול לפני שהוא התחיל להתהפך צריך לבדוק שאין לתינוק פגיעה ביכולות מוטוריות. גם כשתינוק מתחיל לרוץ בלי שהוא עדיין זוחל זה עשוי להעיד על פגיעה בגדילה לטווח ארוך. לכל שלב יש משמעות.   פרשתנו פותחת בפסוק: "אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן".   שתי שאלות עולות על הפסוק: א)   כתוב "אלה מסעי" אז למה התורה מפרטת את מקומות החנייה של בני ישראל, ולא את מה שעבר במסעות עצמן? ב)   מהמילים: "אלה מסעי... אשר יצאו מארץ מצרים", נראה שבכל מסע ומסע יצאו ממצרים, ולא שרק המסע הראשון הוא היה ביציאה מארץ מצרים?   הבעל שם טוב מסביר: שכנגד 42 מסעות שעם ישראל עברו, ישנם 42 מסעות שנמצאים גם בחייו של כל יהודי מהרגע שהוא נולד עד מותו. והם מתארים את המסע הרוחני שהאדם עובר בכל חייו. המסע הזה הוא משמעותי וחשוב   והנה אפשר לענות על השאלות שהעלנו: א)   המסע נועד כדי לקדם אותך למקום גבוה יותר. אם רק עברת מסע, תקופה בחיים ולא הגעת ל

  בס"ד פרשת ויקרא – הכיסופים שגדולים מהמציאות   פרשת פותחת בפסוק ( ויקרא א, א): "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה' אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר". רש"י מבאר על פי מדרש מספרא: "לכל דברות ולכל אמירות ולכל צוויים, קדמה קריאה". והשאלה העולה, לשם מה נצרכת הקריאה? מדוע זה כה חשוב?   השפת אמת (תרמ"ב) עונה על כך: "כי השליחות להמעשה גדול מאוד מגוף המעשה". הדברים מדהימים : הקריאה היא ההכנה למפגש, וההכנה למפגש גדול מהמפגש.   בחסידות הרבו לדבר על חשיבות ההכנה למצוות, אם באמירת "לשם יחוד", אם בטבילה לפני קיום מצוות, ואם בהשקעה של הרבה זמן ומחשבה לפני התפילה. הם סמכו את הגישה הזאת לדברי המשנה (ברכות ה, א): "החסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת ומתפללים".   יסוד זה נכון גם בתחומים נוספים כגון הציפייה לישועה. הרב חרל"פ (מעייני הישועה פסקה א) כותב: "הציפיה לישועה גדולה מהישועה עצמה". עצם התשוקה והרצון גדולים מהמציאות עצמה.   את ההשתוקקות לגאולה, ניתן לראות בשירים השונים שכתבו גדולי ישרא

  בס"ד פרשת תרומה – מעלת הנתינה ציד הרג ציפור אחת הבן איש חי סיפר: פעם אחת אב רצה להתפאר בבנו הקטן, וביקש לבחון אותו בפני חבריו, ושאלו: "10 ציפורים היו על הגג, ציד ירה והרג אחת, כמה ציפורים נותרו?" ענה הבן: "אחת". האב שאל שוב, ושוב אותה תשובה מהבן. האב הסמיק מבושה, ושאל את השאלה באצבעות. ושוב הבן עם אותה תשובה. והבן הסביר: "כשהציד ירה, ציפור אחת שנורתה התקבלה, והתשעה ברחו מהרעש!" חייך האב ושמח בבנו. והסביר הבן איש חי, ככה זה מצוות צדקה, המעשר שאנו נותנים הוא זה שנותר לנו אחר מותנו, כל השאר בורח. הזוזים שהרווחנו זזים תמיד למקום אחר.   "ויקחו לי" מי לוקח? פרשתנו פותחת בציווי (שמות כה, א-ג) : "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה". שואל הבעש"ט למה כתוב "ויקחו לי"? – מי לוקח? הרי בני ישראל נותנים ולא לוקחים? מה זה "ויקחו לי"? אומר הבעש"ט: כשאתה נותן - אתה לוקח עבורך יותר מאשר אתה נותן.   העני עושה עם בעל הבית אומר המדרש

 בס"ד פרשת משפטים - היחס לגנבים כיצד ראוי להתייחס לגנב? בתחילת פרשתנו מסופר על דיני עבד עברי. חז"ל (מובא ברש"י שמות כא, ב) מבארים שעבד עברי נמכר לעבד על ידי בית דין, כתוצאה מכך שהוא גנב ולא היה לו מה לשלם. דין זה נלמד מתוך הפסוק, המובא בהמשך הפרשה (שמות כב, ב) : " אִם אֵין לוֹ וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ ". היחס לגנב דורש התייחסות מיוחדת, ננסה לעמוד עליה כעת, לשם כך נקדים בסיפור.   מוישל'ה גנב הרב שלמה קרליבך נהג לספר כמה פעמים סיפור על דרכו של הבעל שם טוב לגנבים. הוא סיפר שהיה פעם במז'יבוז' יהודי שקראו לו " מוישל'ה גנב ". שם זה הוא קיבל משום שהיה גנב מפורסם. לאחר שהיה גונב היה מגיע לבעל שם טוב ומבקש ממנו להתפלל עליו שלא יתפסוהו. הבעש"ט היה מחבק אותו ומתפלל עליו שלא יתפסו אותו, וכך לעולם לא תפסוהו. בעקבות ההיכרות עם הבעש"ט מוישל'ה החליט שהוא יגנוב רק מעשירים. ולאחר כמה פעמים שהגיע לבעל שם טוב החליט שהוא מפסיק לגנוב לחלוטין. אלא שיום אחד הגיע צאר רוסי עשיר לעיירה, ומוישל'ה לא הצליח להתגבר על עצמו וגנב ממנ