רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית אמונה

פרשת חיי שרה - הכל לטובה

תמונה
בס"ד פרשת חיי שרה - הכל לטובה בפרשתנו פותחת במילים: " ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה ".  ופירש רש"י, מדוע כתוב את המילה שנה, כמה פעמים: "שכולן שווים לטובה". וצריך להבין, הייתכן שכל ימיה של שרה אימנו שווים לטובה? הלא דברי ימי חייה של שרה אימנו ידועים לכל, ורוב רובם מלאים סיבות לצער ויגון. א. היא הלכה אחרי אברהם לאור כשדים, משם לחרן, משם לארץ כנען, משם למצרים, משם לארץ פלישתים, ומשם לבאר שבע. ב.   היא הייתה עקרה עד גיל 90. ג.     היא נאצלה פעמיים לעבור לגברים זרים (פרעה, ואבימלך). ד.   היא נאלצת להציע לאברהם לשאת את הגר המשרתת שלה, שאולי דרכה תזכה לילדים. ה. הגר מרגישה עליונה ומזלזלת בשרה. ו.     בגיל 127 מודיעים לה שבנה נלקח לשחיטה. ז.    היא מתה מצער כשמתבשר לה שבנה נשחט. אם כן יש להתבונן מהו סוד כוחה של שרה אימנו, שחרף כל גלי הייסורים לא באה לידי צער ויגון, והייתה שרויה בשמחה וטוב לב? ה" שפת אמת " (תרנ"ו) ביאר את כוונת רש"י, שקיבלה בתמימות ובאהבה מה שעבר עליה כל ימי חייה. כמו שכתוב

פרשת האזינו - מעשי ה' הם צדק ויושר

תמונה
  בס"ד פרשת האזינו –   מעשי ה' הם צדק ויושר פרשתנו פותחת בשירת משה קודם הסתלקותו לגנזי מרומים. בתוך השירה מתאר משה את גודלו של ה': "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה * וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר * הוּא". פסוק זה נהגו להגיד בהרבה קהילות בשעת ההלוויה טרם קבורת הנפטר, לבטא את האמונה שלנו בה', שמה שעשה הוא הוגן ונכון. הרבה דברים בחיים שלנו לא מתנהלים כפי שהיינו מצפים ורוצים. ואף על פי כן, אנו מצויים להאמין שאין עוול, שיש הוגנות מצד ה'. אמנם אנו רואים בחיינו הרבה חוסר הוגנות: אחד נולד טיפש, אחת מכוערת, אחד חולה, אחת למוגבלת, צדיקים סובלים ורשעים חוגגים. ואז מתעוררת השאלה: היכן היא ההוגנות המובטחת לנו בפסוק, שאין עוול, וה' הוא צדיק וישר? כשמסתכלים על השואה, איך נרצחו מיליונים מהעם הנבחר על לא עוול בכפם, השאלה מתחדדת, היכן "תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט"? ישנן דתות שהתעלמו מן השאלה מלכתחילה, כגון באיסלאם, ששאלת ההוגנות איננה מתחילה, משום שלפי הפילוסופיה המוסלמית הכל נע סביב רצון הא-ל,

פרשת כי תצא - למה להרוג את הילד?

תמונה
  ‎בס"ד פרשת כי תצא – למה להרוג את הילד? בפרשתנו מובא מצווה של בן סורר ומורה (דברים כא, יח - כא): "כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקוֹל אָבִיו וּבְקוֹל אִמּוֹ וְיִסְּרוּ אֹתוֹ וְלֹא יִשְׁמַע אֲלֵיהֶם: וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ וְהוֹצִיאוּ אֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקֹמוֹ: וְאָמְרוּ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ בְּנֵנוּ זֶה סוֹרֵר וּמֹרֶה אֵינֶנּוּ שֹׁמֵעַ בְּקֹלֵנוּ זוֹלֵל וְסֹבֵא: וּרְגָמֻהוּ כָּל אַנְשֵׁי עִירוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ וְכָל יִשְׂרָאֵל יִשְׁמְעוּ וְיִרָאוּ:"   על פסוקים אלו עולה שאלה גדולה, וכי הורגים ילד בגלל שלא שומע בקול הוריו וזולל וסובא?   המשנה (סנהדרין פרק ח משנה ה) עונה על כך: "בן סורר ומורה נדון על שם סופו, ימות זכאי ואל ימות חייב שמיתתן של רשעים הנאה להן והנאה לעולם".   כעין זה כותבת גם הברייתא המובאת בגמרא (סנהדרין עב.): "תניא רבי יוסי הגליל אומר: וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי יצא לבית דין ליסקל? אלא הגיעה תורה לסוף

פרשת שלח לך - מבט אחר למציאות

תמונה
 בס"ד פרשת שלח לך – מבט אחר למציאות בפרשתנו מובא חטאם של המרגלים הידוע בחומרתו הרבה עד שהקב"ה מחליט לאחר החטא שהוא מכלה ומשמיד את כל עמ"י: " אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי גדול ועצום ממנו: " (במדבר יד, יב)  ולאחר תחנוניו של משה מסכים הקב"ה לסלוח לכל עמ"י ולא להשמיד אותם ומסתפק בעונש שלא יזכו כל אותו הדור לראות את ארץ ישראל: " אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל מנאצי לא יראוה: " (במדבר יד, כג) וכן קללה על כך שימותו כל אותו הדור במדבר: " במדבר הזה יפלו פגריכם וכל פקדיכם לכל מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי: " (במדבר יד, כט) . ולא מסתפק בכך ומוסיף להעניש את בניהם שיהיו כרועי צאן במדבר ארבעים שנה: " ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את זנותיכם עד תם פגריכם במדבר: " (במדבר יד, לג) . כל זה עונשם של כל עמ"י אך המרגלים עצמם מתים במגפה נוראה כפי שכתוב: " וימתו האנשים מוצאי דבת הארץ רעה במגפה לפני ה': " (במדבר יד, לז)   עונשים כבדים אלה לא מובנים לנו כשאנו באים לדון בחטאם של המרגלים, ע&q

פרשת שלח לך - הכפירה מתחילה בלב

תמונה
 בס"ד פרשת שלח לך – הכפירה מתחילה בלב הכופר מישיבת וולוז'ין מספר על תלמיד בישיבת וולוז'ין המעתירה. שהחליט לעזב את הישיבה ולנסות את דרכו בעולם הגדול. הלך ופרק מעליו על תורה ומצוות. יום אחד פגש בנצי"ב מוולוז'ין ראש הישיבה, ואותו כופר היה ללא כסוי ראש מעליו, טען כלפי הנצי"ב: "יש לי הרבה קשיות באמונה לכן עזבתי את הדרך, אם תענה לי עליהם אחזר בתשובה!" אמר לו הנצי"ב: "אני ראש ישיבה, דע לך שאני כל היום מתעסק בקשיות ותרוצים, אבל אתה היתה לך שאלה אחת: איך אוכל להרגיע את המצפון שלי לעזב את התורה? ועל כך אין לי תרוצים!".   אחרי לבבכם זו מינות על הפסוק בפרשתנו (במדבר פרק טו, לט) : " ו לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם ", אומרת הגמרא (ברכות דף יב עמוד ב) : " דתניא: אחרי לבבכם - זו מינות... אחרי עיניכם - זה הרהור עברה... אתם זונים - זה הרהור עבודה זרה... ". מדוע חז"ל למדו שלא לתור אחרי הלב זה מינות, לכאורה מינות זה כפירה בשכל ולא בלב, שהרי כשאדם כופר בתורת ה' ולא מאמין באלקי ישראל, הו

שביעי של פסח - קריעת ים סוף - אמונה מתוך מחיקת האלטרנטיבה

תמונה
בס"ד שביעי של פסח - אמונה מתוך מחיקת האלטרנטיבות הלל מרצבך Required attribution text: by Lidia Kozenitzky, available from הבנת הרקע לאמונה בה' ובמשה לפני אזכור שירת הים ישנם פסוקים שנותנים לנו את הרקע לשירה (שמות י, ל-לא) : "וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת מִצְרַיִם מֵת עַל שְׂפַת הַיָּם. וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָּד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַיִם וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה' וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמֹשֶׁה עַבְדּוֹ". ויש לשאול כמה שאלות: א.      למה הפסוקים מאריכים לפרט , היה מספיק לכתוב: "ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים" ומיד: "ויאמינו בה' ובמשה עבדו" ולמה הוסיפה התורה: "וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים" ואח"כ את "וירא ישראל את היד הגדולה "? ב.      מדוע התורה מדגישה שישראל ראו את מצרים מת על שפת הים , לכאורה העיקר זה שעם ישראל ניצל, מדוע היה חשיבות שיראו את מצרים מת על מנת להביאם לישועה? ג.       למה אמר " וַי