דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד ואגודתו על ארץ יסדה - אחדות ישראל בסוכות דרשה ליל סוכות תשפ"ד – הלל מרצבך – בית כנסת מרכזי יד בנימין פתיח יצאנו לדרך בחודש אלול, עברנו בחודש תשרי את ראש השנה (המלכת ה') ומשם יום כיפור התכפר לנו ונמחל לנו, וכעת מגיע חג הסוכות. שאלנו בראש השנה למה לא תוקעים בשופר כשהוא חל בשבת? כיצד מבטלים מצוות עשה של תקיעת שופר מהתורה, משום שיש כמה אנשים שלא יודעים הלכות? שיתבלבלו! נו, ואם יתבלבלו, זה היה בשוגג? ובפרט שיש כלל ש"עשה דוחה לא תעשה". וא"כ היה מצווה עשה של שופר צריך לדחות לא תעשה של ספק טלטול ברשות הרבים? ובפרט שבימינו לפי רוב הדעות אין בכלל רשות הרבים מן התורה, וכמעט בכל מקום בארץ יש עירוב. בגלל זה אנחנו מפסידים מצוות עשה מהתורה שהיא כל כך חשובה?   ובליל ראש השנה הבאנו תירוץ אחד , שחז"ל לא גילו לנו את הסוד הפנימי של הסיבה האמיתית, והסניגור שלנו במקום השופר זה ההתבטלות לדברי חז"ל. והארכנו בעניין, שזה עיינו של יצחק שהוא בחינת תושב"ע, שהתבטל לאברהם (שהוא בחינת תורה שבכתב) בעניין העקדה.   וביום ראש השנה (לפני מוסף) הבאנו ת

  בס"ד פרשת תרומה – מעלת הנתינה ציד הרג ציפור אחת הבן איש חי סיפר: פעם אחת אב רצה להתפאר בבנו הקטן, וביקש לבחון אותו בפני חבריו, ושאלו: "10 ציפורים היו על הגג, ציד ירה והרג אחת, כמה ציפורים נותרו?" ענה הבן: "אחת". האב שאל שוב, ושוב אותה תשובה מהבן. האב הסמיק מבושה, ושאל את השאלה באצבעות. ושוב הבן עם אותה תשובה. והבן הסביר: "כשהציד ירה, ציפור אחת שנורתה התקבלה, והתשעה ברחו מהרעש!" חייך האב ושמח בבנו. והסביר הבן איש חי, ככה זה מצוות צדקה, המעשר שאנו נותנים הוא זה שנותר לנו אחר מותנו, כל השאר בורח. הזוזים שהרווחנו זזים תמיד למקום אחר.   "ויקחו לי" מי לוקח? פרשתנו פותחת בציווי (שמות כה, א-ג) : "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה". שואל הבעש"ט למה כתוב "ויקחו לי"? – מי לוקח? הרי בני ישראל נותנים ולא לוקחים? מה זה "ויקחו לי"? אומר הבעש"ט: כשאתה נותן - אתה לוקח עבורך יותר מאשר אתה נותן.   העני עושה עם בעל הבית אומר המדרש

 בס"ד פרשת משפטים – גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ ציון האיסור שלוש פעמים בתורה מופיע שלוש פעמים האזכור לאסור בישול גדי בחלב אמו. פעמיים האיסור מופיע בסמיכות למצוות ביכורים (שמות כג, יט, שמות לד, כו) : "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱ-לֹהֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". ופעם אחת כניגודיות לאיסור אכילת נבלה (דברים יד, כא) : "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי, כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ".   מכך שציווי זה חוזר שלוש פעמים בתורה, למדו חז"ל (חולין קטו, ב) שהאיסור כולל: איסור אכילה, איסור הנאה ואיסור בישול: "אחד – לאיסור אכילה, ואחד – לאיסור הנאה, ואחד – לאיסור בישול.   הטעם לאיסור בשר בחלב לא מפורש בפסוקים. ננסה לעיין בטעמים השונים שהובאו בקרב גדולי ישראל לאיסור זה. וננסה להציע רעיון נוסף.   א. דרך גנאי ורעבתנות הרשב"ם (שמות כג, יט) ביאר שטעם איסור בשר בחלב נובע מכך שאכילה כזאת יש בה