דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת בהעלתך – האתגר בחוסר בהירות   ישנו פסוק מפורסם שאוהבים לשיר אותו (ירמיהו פרק ב פסוק ב): "כֹּה אָמַר ה' זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלֹתָיִךְ לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר בְּאֶרֶץ לֹא זְרוּעָה".   ויש לשאול : לכאורה פסוק זה לא מובן, הרי עם ישראל היה לו מן, היה לו עמוד אש ועמוד ענן. היה לו כל מה שהוא צריך, למה זה כל כך קשה? ובפרט שהתורה מעידה ( דברים ב, ז): "כִּי ה' אֱלֹהֶיךָ בֵּרַכְךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ יָדַע לֶכְתְּךָ אֶת הַמִּדְבָּר הַגָּדֹל הַזֶּה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה ה' אֱלֹהֶיךָ עִמָּךְ לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר ". והתורה מוסיפה (דברים ח, ד): " שִׂמְלָתְךָ לֹא בָלְתָה מֵעָלֶיךָ וְרַגְלְךָ לֹא בָצֵקָה זֶה אַרְבָּעִים שָׁנָה".   כדי לענות על השאלה הזאת, ננסה לעיין בפרשתנו (במדבר ט, יז-כג) על מסע בני ישראל במדבר: "וּלְפִי הֵעָלוֹת הֶעָנָן מֵעַל הָאֹהֶל וְאַחֲרֵי כֵן יִסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּבִמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁכָּן שָׁם הֶעָנָן שָׁם יַחֲנוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:   עַל פִּי ה&

 בס"ד פרשת מקץ - בטחון והשתדלות עונשו של יוסף פרשת השבוע שעברה (וישב) הסתיימה במילים (בראשית מ, כג): " וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" . רש"י מבאר על פסוק זה על פי חז"ל (מדרשה רבה מקץ פט ג): "מפני שתלה בו יוסף בטחונו לזכרו, הוזקק להיות אסור עוד שתי שנים", ה' הוסיף ליוסף שנתיים במאסר, מפני שסמך על שר המשקים יותר מדי, ולא תלה בטחונו ב-ה' יתברך".   מדוע לא לעשות השתדלות? ולכאורה לא ברורים דברי המדרש, האם יוסף לא היה חייב מצד חובת ההשתדלות לעשות כל שביכולתו כדי לצאת מהבור?! מה חמור בכך שהוא ביקש עזרה משר המשקים שיזכיר לפרעה להוציא אותו מהבור!?   בגלל זה נענש במאסר שנתיים נוספות בכלא המצרי?!   דרגת יוסף שטבע היא נס הרב אליהו דסלר זצ"ל בספרו "מכתב מאליהו" (קונטרס "נס וטבע") מציע הסבר שלפי דרגתו של יוסף היה צריך לצפות לנס: "וזאת הייתה עיקר הטענה ליוסף שאחד שהורגל בזה שכל הטבע הוא נס היה צריך לחכות עוד יומיים לתת לקב"ה צ'אנס לגאול אותו".   "וְהוֹצֵאתַנִי