פרשת כי תבוא - סוף שהוא התחלה

 בס"ד

פרשת כי תבוא – מקרא ביכורים ווידוי מעשרות

הרב הלל יעקב מרצבך

פרשתנו פותחת במצוות ביכורים הכוללת מקרא ביכורים, ומיד לאחריה מצוות ביעור מעשרות הכולל וידוי מעשרות בבית המקדש. מעבר לסמיכות המצוות בפרשתנו, בהתבוננות קלה רואים שיש במצוות הללו הרבה מן המשותף:

	ביכורים	ביעור מעשרות
מצוות נתינה	הביכורים ניתנים לכהן	המעשרות ניתנות לכהן, לוי ועני
מצווות אמירה לפני ה'	"וענית ואמרת לפני ה' אלוקיך"	"ואמרת לפני ה' אלוקיך"
תיאור מפורט של מה עשית	"וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי ה' וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי ה' אֱלֹהֶיךָ"	"בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן הַבַּיִת וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה ... לֹא אָכַלְתִּי בְאֹנִי מִמֶּנּוּ וְלֹא בִעַרְתִּי מִמֶּנּוּ בְּטָמֵא וְלֹא נָתַתִּי מִמֶּנּוּ לְמֵת שָׁמַעְתִּי בְּקוֹל ה' אֱלֹהָי עָשִׂיתִי כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי"
הלוי והגר	"ושמחת בכל הטוב... אתה והלוי והגר אשר בקרבך"	"ונתתה ללוי לגר"
אזכור הארץ	"ארץ זבת חלב ודבש"	"זבת חלב ודבש"

 

יש להתבונן מדוע זכו דווקא שתי המצוות הללו להיכתב יחדיו ומה עניינם של מצוות אלו?

וחשבתי לענ"ד הקטנה, שאלו שתי מצוות המשלימות אחת את השנייה:

מצוות ביכורים היא המצווה הראשונה בשעה שאדם רואה את פירותיו (דברים פרק כו, ב) כפי שכתוב:  "וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה". וכלשון המשנה (מסכת ביכורים פרק ג משנה א): "כיצד מפרישין הבכורים? יורד אדם בתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול שביכר רמון שביכר קושרו בגמי ואומר הרי אלו בכורים".

מצוות ביכורים היא על התחלת הדרך, רגעי הלידה, אותם אנו מכוונים לשם שמים. מקדישים לה' ואוכלים לפניו. לפני שמתחיל עונת הקטיף, מכוונים את כל הפירות שלנו לשם שמים. בראש השנה אנו מתפללים שתהיה שנה טובה ומוצלחת, שנצליח לכוון עצמנו שכל השנה תהיה לכבוד של ה'.

אך לפעמים ההתחלה הייתה טובה, רצינו באמת להתחיל בטוב, אך בדרך היו קצת פדיחות, היו קצת נפילות. לשם כך באה מצוות ביעור מעשרות יחד המלווה בווידוי שלו ( דברים פרק כו, יב): "כִּי תְכַלֶּה לַעְשֵׂר אֶת כָּל מַעְשַׂר תְּבוּאָתְךָ". אנו ניגשים ואומרים לה' מתחילה ועד סוף, במשך כל התהליך החקלאי היינו אתך. לא הצהרנו רק אימונים בראש השנה ושכחנו בסוף, אלא במשך כל התקופה השתדלנו תמיד לזכור אותך.

אדם יכול לחשוב שהוא צדיק ומסודר לכל חייו. אך חז"ל לימדונו (מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק לא): "אל תאמין בעצמך עד יום מותך". כי (בראשית פרק ד, ז): "לַפֶּתַח חַטָּאת רֹבֵץ". יצר הרע תמיד יכול להפיל אותך. ולכן רק כאשר אדם מתחילה ועד סוף יכול להגיד שה' היה איתו, ניתן להגיע לשמחה הגדולה.

ממילא ניתן להבין את המשך הפסוקים (דברים פרק כו, יז): "אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו וּמִצְוֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ" וממילא הברכה שמבטיח לנו ה', שהיא השלמות (דברים פרק כו, יט): "וּלְתִתְּךָ עֶלְיוֹן עַל כָּל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר עָשָׂה לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת וְלִהְיֹתְךָ עַם קָדֹשׁ לַה' אֱלֹהֶיךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר".

סיפור - שבמירת שבת בזכות איפוק כדי לשמוע שופר

בבית חב"ד בארצות הברית היה מנהג קבוע: לפתוח כל בוקר בלימוד חסידות. גם בראש השנה, למרות אורך התפילה, לא מוותרים על השיעור.

ובכן, באחד מימי ראש השנה ישב הרב עם הקהל ולמדו יחד. לפתע נכנס תייר צעיר, מתנצל ואומר: "סליחה, כבוד הרב, אפשר שאלה קטנה?"

הרב ענה: "אנחנו באמצע שיעור, זה יכול לחכות." הבחור התעקש: "לא, זה לא יכול לחכות."

הרב יצא עמו החוצה, ושם סיפר הבחור: "אני יהודי. עוד כמה שעות יש לי טיסה ליוון, אבל אמא ביקשה ממני שלפחות אשמע שופר בראש השנה. באתי אליך כדי שתתקע לי."

הרב התלבט. מצד אחד, אם יתקע לו, אולי ימשיך בדרכו ליוון ולא יישאר כלל לראש השנה. מצד שני, אם לא יתקע לו, ייתכן שייסע בלי לשמוע שופר כלל.

לבסוף אמר לו הרב: "תשמע, אני מוכן לתקוע עבורך. אבל יש תנאי, אסור לטוס בראש השנה. אני מזמין אותך להישאר איתנו את שני ימי החג, ומבטיח שאחריהם אני עצמי אדאג לך לכרטיס טיסה חדש ליוון."

הבחור חשב רגע, חייך ואמר: "בסדר, אני מוותר על יומי נופש, אשאר אתכם."

כך נשאר הבחור לראש השנה בבית חב"ד. בתום החג, בצום גדליה, קנה לו הרב כרטיס חדש, והוא המשיך לדרכו.

כארבעה שבועות לאחר מכן, מצלצל הטלפון אצל הרב. על הקו, אותו בחור: "כבוד הרב, מאז שהייתי אצלכם בראש השנה הבנתי, לא כל דבר חייב לקרות מיד. לפעמים אפשר להמתין. ראיתי שזה לא סוף העולם לעצור יום באמצע השבוע. החלטתי לשמור שבת. וכבר ארבע שבתות שאני לא מחלל!".

כל אחד מאתנו יש לו הזדמנות לפתוח התחלה חדשה לקראת השנה החדשה, לקבל קבלה מחודשת וככה להצליח להגיע לקומה נוספת ומיוחדת שיזכה לה לקראת השנה הבאה עלינו לטובה.ה

 

לסיום

אנו כעת בסיומה של השנה, ולפנינו שנה חדשה. חשוב שנדע לחבר בין ההתחלה לסוף והסוף להתחלה. שנדע להגיד לקב"ה גם אם השנה לא תמיד הצלחנו לזכור את כל מה שרצינו להיות בראש השנה האחרון, בסוף אנו מתוודים על הכל, ואומרים שהכוונה הראשונה שהייתה לנו בראש השנה עדיין בראשנו כעת. וכמובן מבקשים אנו שנמשיך להלך יחד מתוך אהבה וחיבור שנה נוספת.