דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת נצבים - לעשות עם הלב   בסיכום דברי משה את התורה הוא מעביר לנו מסר חשוב (פרק ל פסוק יא – יד): "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: ... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:"   לקיים מצוות עם הפה זה הגיוני: יש תפילה, יש לימוד תורה, יש ברכות, יש שמירת הלשון. שאלה: אבל איך עושים משהו עם הלב? איך מקיימים "וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ"? איזה פעולה אפשר לעשות עם הלב? יש שהסבירו (הרמב"ן והספורנו) שמדובר על מצוות חזרה בתשובה שצריכה להיות מתוך הלב. ובלא רצון פנימי אין ערך לתשובה. אך לסוברים שמדובר על כלל קיום התורה , איזה מצווה עושים בלב?   נראה להסביר , שכל התורה תלויה בלב: "רחמנא ליבא בעי". הטיב לתאר זאת המלבי"ם (דברים ל, יד): "שהלב מושל באדם, והיא הבוחרת לסור מרע ולבחור בטוב". כפי שמבאר בעל הבכור שור: "פה בלא לב אינו כלום, דאחר כוונת – הלב הן הן הדברים". ה' רוצה את הלב שלנו. הוא לא מחפש רק

 בס"ד פרשת בא – למה להתעלל במצרים? למה להתעלל? בפרשתנו כתוב מהי מטרת המכות שה' מביא על המצרים (שמות פרק י פסוק ב) : "וּלְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם וְאֶת אֹתֹתַי אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בָם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'". ולכאורה יש לתמוה , מדוע צריך לספר על ההתעללות של ה' במצרים? מדוע לא לספר על הניסים שנעשו לבני ישראל שיצאו ממצרים? מה העניין לספר ולפרט על התעללות שעברו המצרים? האם אנו עם שרוקדים על דמם של שונאינו? ובכלל צריך להבין למה ה' נתן למצרים 10 מכות קשות וכואבות? לשם מה זה הועיל למישהו? אם בני ישראל יצאו משם זה כבר מספיק? האם אנחנו כמו בני דודנו שמחלקים סוכריות לילדיהם כשיש פיגוע? שרוקדים עם נשקים על הגגות כשיהודי נרצח? ה"כִּסְדֹם הָיִינוּ לַעֲמֹרָה דָּמִינוּ"?   לפני שננסה לענות, נעיין בהבנת המילים " הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם " ונראה שהובאו מספר פירושים למשמעות מילים אלו.   א.    מלשון התנשאות על ידי שרשת פעולות לדעת התרגומים אונקלוס ויונתן בן עוזיאל

 בס"ד פרשת שמות – הכיסופים לארץ הקודש מה משמעות השם גרשון? בפרשתנו מסופר על לידת בנם של משה וציפורה, ועל שמו המיוחד: (שמות ב, כב): "וַתֵּלֶד בֵּן וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ גֵּרְשֹׁם כִּי אָמַר: גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה:" ויש לשאול אודות שמו של גֵּרְשֹׁם מספר שאלות: א.    על איזה ארץ נכריה משה התכוון? בפשטות משה התכוון שהוא נמצא כעת בארץ מדין, והוא מרגיש גר משום שהוא איננו במקום ילדותו בארץ מצרים. אך על כך יש לשאול , האם שאיפתו של משה זה לחזור למצרים!? זה החלום שלו!? על שם געגועיו לחזור למצרים הוא קורא לבנו שם!? באותה ארץ שרוצים להרוג אותו!? במקום שמכים את אחיו!? ב.    ועוד יש לשאול , למה משה קורא לבנו גֵּרְשֹׁם, שמשמעותו: "גֵּר הָיִיתִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה" – היה מתאים שיקרא לו שם אחר כגון: " גר-נכר " (גר בארץ נכר)? ג.      ועוד יש לשאול, סתם אדם "גֵּר" הוא אדם שנמצא "בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה", אם כן מה החידוש שמשה מדגיש שהוא גר "בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה?   א.    גר שם רחוק במדין הרשב"ם ביאר שמשה התכוון בנ

  בס"ד פרשת תולדות – ללמוד איך לאכול פתיחה בפרשתנו מסופר על בקשתו של יצחק מבנו עשיו להכין לו מטעמים, עבור הברכה שהוא רוצה לברכו (בראשית כז, ג-ד): "וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת". ויש לשאול, מדוע יצחק תולה את הברכה שרוצה לברך את בנו בעשיית מטעמים?  האם יצחק לא יכול לברך ללא מטעמים? האם יצחק צריך תשורה עבור הברכה?   תשובה א' – שיזכה על ידי כיבוד הורים לברכה הספורנו  (בראשית כז, ד) ביאר שמטרת יצחק הייתה לזכות את עשיו במצוות  כיבוד הורים , כדי שיזכה בזכותה להיות ראוי לקבל את ברכת אביו.   תשובה ב' – מידה כנגד מידה, לקבלת שפע גשמי רבינו בחיי   והאשליך הקדוש  (בראשית כז, ד) ביארו שיצחק ביקש מטעמים גשמיים כיוון שהברכה היא על השפע הגשמי. וכדי ששפע ירד בעולם צריך מעשה שיעשה כדוגמתו בעולם הזה,  מידה כנגד מידה .   תשובה ג' – יצחק רצה שפע ממקום המקדש הכתב והקבלה  (בראשית כז, ד) ביאר שמטרת יצחק הייתה להכיל את הברכה דרך שפע ממקום מקודש, ולכן ביקש מעשיו להביא

  בס"ד פרשת לך לך – האמונה שמעל השכל עשרה ניסיונות נתנסה אברהם המשנה כותבת במסכת אבות (פרק ה משנה ג) : "עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם". נחלקו הפרשנים מהם עשרת הניסיונות. הרמב"ם בפירושו למשנה מבאר שהנסיון הראשון הוא: "לך לך מארצך" – שבו אברהם עוזב את כל אשר לו והולך לארץ אחרת. ויש לשאול : מדוע הרמב"ם לא כותב כפי שכתוב בפרקי דרבי אליעזר, שהיה לו ניסיון באור כשדים בשעה שרצה נמרוד להורגו, ואח"כ השליכו לאש? ותירץ בעל ה" מרכבת המשנה " לר' יוסף אלאשקר מספרד, שהרמב"ם מנה דווקא את הניסיונות שכתובים בפשט: "לפי שאינם מבוארים בכתוב".   אך ראיתי שהרב יעקב גלינצקי בספרו "והגדת" (בראשית עמ' 153) הביא הסביר אחר מדוע הרמב"ם התחיל בנסיון זה: "אין ניסיון אלא במקום קושי והתלבטות, במקום התחבטות והתמודדות . ואיזה קושי היה בעמידה בנסיון האמונה וכי יכפור חלילה באלוקי עולם, וכי לא ימסור עצמו להריגה על קידוש השם?! אבל נסיון "לך לך" היה קשה. שהיה לא מובן: הלא עשה