דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת בלק – להיות שולט או נשלט? -        פרשתנו פותח בכך שבלק פנה אל בלעם לקלל את עם ישראל. -        הגמרא במסכת ברכות כותבת שבלעם ידע לכוון את השעה שהקב"ה כועס , ועשה ה' אתנו חסד ולא כעס באותם ימים. -        הגמרא שואלת: "כמה כעסו של הקב"ה?" ועונה: " רגע !" ושוב שואלת: "כמה זמן זה רגע?" ועונה: " כמימרה " (כזמן אמירת המילה רגע). -        התוספות על הגמרא מנסים להבין איזה מילה אפשר להגיד כל כך מהר? ועונים: בלעם רצה לומר את המילה " כלם !!!" בשנייה שה' יכעס. -        ונראה להסביר שבמקום המילה " כלם !" יצא לבלעם המילה " מלך !" אנחנו עם של מלכים. וכפי שאמר בלעם: "ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ: " -        המילה "כלם" היא מורכבת מראשי התיבות: כבד, לב, מח . – הכבד מבטא את התאוות שהם שולטות על הרגש והחשיבה. -        לעומת זאת המילה "מלך" מראשי התיבות: מח, לב כבד – החשיבה שולטת על הרגש ושניהם שולטות על התאוות. -        בלעם ניסה להפיל

 בס"ד פרשת נשא – לא להתרגל למציאות שלילית   בפרשתנו ישנן שתי פרשיות הפוכות. פרשת סוטה ופרשת נזיר. ·       פרשת סוטה – אישה שסטתה מדרך הישר, ונהגה כמנהג בהמות. ·       פרשת נזיר – אדם שמחליט לפרוש מדרך כל הארץ, ומתנהג בדרך של קדושה והתנזרות.   וצריך להבין , לכאורה שתי התנהגויות לא נורמליות, שונות מהנורמה. מדוע הן הובאו יחד? הגמרא מביאה את שאלת הסמיכות בין הפרשיות (סוטה דף ב עמוד א) : "למה נסמכה פרשת נזיר לפרשת סוטה? לומר לך, שכל הרואה סוטה בקלקולה יזיר עצמו מן היין ". ויש לשאול : מדוע חז"ל ראו צורך להזהיר, כל כך שמי שראה משהו כבר צריך ללכת לקיצוניות השנייה? הרי זה גם חוסר איזון?   התשובה הראשונה, שצריך איזונים - יש לנקוט כדרכו של הרמב"ם בשביל הזהב (הל' דעות פ"ב ה"ב) שכאשר אדם מגיע לאיזו מידה שלילית עליו לדבוק בקצה השני ובכך להגיע לאיזון . קיצוניות היא לא טובה ואף מסוכנת, אך היא הכרחית כדי להרפא ממציאות עגומה.   ניתן להעמיק יותר, ולומר שאחד הדברים המסוכנים זה השלמה עם מצב שלילי . מלמדת אותנו התורה, אם ראית משהו לא טוב, אל תתרגל!   מספרים שהמצי

  בס"ד פרשת תולדות –   לא להיות בערך הלל מרצבך לדעת מי אתה... בפרשתנו מסופר על ההיריון של רבקה (בראשית כה, כב) : "וַיִּתְרֹצֲצוּ הַבָּנִים בְּקִרְבָּהּ". ומבאר רש"י על פי המדרש: "לשון ריצה, כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי ע"ז עשו מפרכס לצאת". ונשאלה השאלה : למה רבקה כל כך דואגת, וכי אם בנה היה רוצה לצאת רק בפתחי עבודה זרה היה טוב בעיניה? ועוד יש לשאול , מדוע כשאומרים לרבקה (בראשית פרק כה, כג) : "שְׁנֵי גוֹיִם בְּבִטְנֵךְ וּשְׁנֵי לְאֻמִּים מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ" היא נרגעת, וכי זה משמח שיש לה בן אחד רשע? וניתן  לתרץ , שרבקה חששה שהיא תלד ילד הפכפך. בן שלא יודע מיהו. מי שיום אחד בבית המדרש ויום אחד בבית עבודה זרה, זו סכנה גדולה יותר, הוא מטעה. חשוב לה שיהיה לה בן שידע וידעו כולם מי הוא, צדיק או רשע. אכן, רבקה זכתה בבן אחד צדיק יעקב, אך כפי שנראה, עשיו הרשע היה בן מבלבל, וזה חמור יותר. כשלא רואים את השקר, הוא פוגע בנו יותר.   כיצד יצחק אוהב את עשיו? עשיו לא היה שקרן רגיל הו