דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת פינחס – שני סוגי רוחות כאשר משה רבנו מבקש למנות מנהיג לעמ"י הוא אומר את הפסוק (במדבר כז, טז – יז): "יִפְקֹד ה' אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה: אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יָבֹא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יוֹצִיאֵם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם".   ונשאלת השאלה, מדוע משה פונה אל ה' במושג "א-לוהי הרוחות"? זו הפעם היחידה בתורה שכך פונים אל ה'? מה משמעות התיאור הזה? ויש ליישב על פי דברי הבעש"ט, שכותב שצריך שיהיה במנהיג 2 סוגי רוחות: רוח המקום ורוח הבריות. הוא מבסס זאת על המשנה (אבות פרק ג משנה י): "הוא היה אומר כל שרוח הבריות נוחה הימנו רוח המקום נוחה הימנו. וכל שאין רוח הבריות נוחה הימנו אין רוח המקום נוחה הימנו".   ייתכן אדם צדיק, שאין רוח המקום נוחה ממנו. וכן ההפך אדם אהוב לבריות שאין רוח המקום נוחה ממנו. צריך להיות אהוב לשמים ואהוב לבריות. וזה הרמז במילים "א-לוהי הרוחות", שימצא ה' מישהו שיש בו את שתי הרוחות הללו, רוח המקום ורוח הבריות.   רעיון זה עולה יפה עם דברי הגמרא לגבי

  בס"ד פרשת שמות - מנהיג ראוי   לפני בחירות לכנסת לפני בחירות לכנסת תמיד המדינה במתח מי יזכה להיות המנהיג . הפוליטיקאים מחדדים את חרבותיהם ומתכוננים לקרב: מי יפגע במי? כל מתמודד מתהדר בעברו המפואר, ומשמיץ את היריב. מספר על כישרונותיו ומעלותיו ומצניע את מגרעותיו. הכול כמובן "לשם שמים", למען דאגה לעם ישראל ומדינתו.   קורות חייו של משה רבנו מעניין, שבדיוק בפרשתנו, מסופר על מנהיג שנוהג מעט אחרת. בקורות חייו של משה רבנו, מופיע תיאורים שונים ממה שאנו מצפים מפוליטיקאים של היום: א.              ניסיון התנקשות בחייל מצרי בביצוע משימתו. ב.               איום על רצח לאדם עברי שהיכה את רעהו. ג.                בריחה משלטונות החוק המצריים שלא להיתפס ולהשליך למאסר. ד.               מריבה עם רועי מדין סביב באר המים. ה.               התבודדות ורעיית צאן במשך עשרות שנים במדבר.   משה נראה קצת הפוך מהכללים הסטנדרטיים של נימוסי פוליטיקלי-קורקט הנהוגים בין מנהיגים. משה הלך עם האמת שהאמין בה, ודאג לתקן עוולות מוסריות תוך סיכון עצמי. הוא עשה זאת לא כדי להיבחר ל