דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת ואתחנן - שבת הכלה והמלכה ההבדל בין כלה למלכה יש לשבת קודש כמה כינויים, אחד מהם הוא כלה, ואחד מהם הוא מלכה. כפי שכתוב בגמרא [1] "רבי חנינא מיעטף וקאי אפניא דמעלי שבתא אמר בואו ונצא לקראת שבת המלכה . רבי ינאי לביש מאניה מעלי שבת ואמר בואי כלה בואי כלה".   המהר"ל [2] מבאר את המשמעות של המושגים "כלה" ו"מלכה": " כי השבת יש בה שתי בחינות, האחת שהיום מבורך מצד עצמו ולכך נקרא כלה, שהכלה יש לה ברכה, והבחינה השנית שהשבת מקודש נבדל משאר הימים... ולכך נקרא מלכתא, שהמלכתא היא נבדלת משאר בני אדם, שזה הוא עניין המלך שהוא נבדל משאר בני אדם, ואינו נכלל עימהם. וכנגד אלו ב' הדברים אמר הכתוב: " ויברך אלוקים את יום השביעי ויקדש אותו" קרא אותו שהוא מקודש ושהוא מבורך "... כי עיקר החופה הוא הברכה, כמו שאמרו (מסכת כלה פ"א): "כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנידה"... וכנגד הקדושה שיש ביום הזה נקרא השבת "מלכתא" כי המלך נמשח בשמן הקודש ".   נראה מדברי המהר"ל שהעניין של כלה זה הברכה שיש בה. ידוע שאת הכלה כול

 בס"ד פרשת ויקרא – טעמם של הקרבנות פתיחה פרשת ויקרא עוסקת בסוגי הקורבנות השונים. בין גדולי ישראל נחלקו מה טעמם של הקורבנות. ננסה לעמוד על השיטות השונות סביב שאלו זו.   שיטת הרמב"ם – לתקן את מחשבת העבודה זרה הרמב"ם כותב במורה הנבוכים (חלק ג פרק מו) שטעם הקרבנות הוא, לתקן את מחשבת העבודה זרה: " בעבור שהמצרים והכשדים, אשר היו ישראל גרים ותושבים בארצם מעולם, היו עובדים לבקר ולצאן, כי המצרים עובדים לטלה, והכשדים עובדים לשדים אשר יראו להם בדמות שעירים, ואנשי הודו עד היום לא ישחטו בקר לעולם. בעבור כן צוה לשחוט אלה השלשה מינין לשם הנכבד כדי שיודע כי הדבר שהיו חושבים כי הם בתכלית העבירה הוא אשר יקריבו לבורא, ובו יתכפרו העונות. כי כן יתרפאו האמונות הרעות שהם מדוי הנפש, כי כל מדוה וכל חולי לא יתרפא כי אם בהפכו ".   קושיות על שיטת הרמב"ם הרמב"ן חלק על דברי הרמב"ם וכתב נגדו נחרצות (ויקרא א, ט) : " והנה הם דברי הבאי". ומקשה הרמב"ן על הרמב"ם מספר קושיות: א.   וכי כל הקורבנות נועדו רק להוציא מליבם של שוטים, ועל כך כתו