דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד  פרשת אמור - בין שעורים לחיטים בפרשתנו מובאת מצוות ספירת העומר . הספירה היא תהליך של עליה והתקדמות מחג יציאת מצרים לחג מתן-תורה.  על מצווה זו יש לשאול מספר שאלות : 1.    מדוע אנו סופרים את הימים שעברו עלינו מחג פסח, ולא את הימים שנותרו לנו עד חג שבועות, הרי מטרת הספירה לשאוף ולצפות לחג מתן-תורה, והיה יותר הגיוני לספור ספירה הפוכה (ביום הראשון עוד 49 יום שבועות, ביום השני עוד 48 יום שבועות וכן הלאה)? 2.    מדוע אנו סופרים לעומר , הרי קורבן העומר הוקרב בפסח, וכעת עינינו כלפי שבועות? 3. מדוע אנו מקשרים בין הקורבנות לספירה, ולא סופרים מפסח לשבועות?   קורבן העומר מול קורבן שתי הלחם    הגמרא (מנחות סח ע"ב) מבארת שקורבן העומר וקורבן שתי הלחם באים מן התבואה החדשה , קורבן העומר מן השעורים וקורבן שתי הלחם בא מן החיטים. מפורסם במקורות ששעורים הם מאכל בהמה, לעומת זאת חיטים הם מאכל אדם.    האדם הוא דרגה אחת מעל דרגת הבהמה, האדם הוא מדבר וחושב, לעומת הבהמה שפועלת ע"פ אינסטינקטים. השעורים מבטאות לנו רמה פחותה מהחיטים, את ה...

 בס"ד פרשת אמור – דע מאין באת ולאן אתה הולך בפרשתנו מסופר על מצוות ספירת העומר (ויקרא כג, טו-יז) : "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה: עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לַה'".   שואל בעל השם משמואל (צו חול המועד פסח) מדוע התורה מדגישה הספירה היא "ממחרת השבת" ולא אומרת מיום הבאת העומר, שהרי אנו כבר יודעים מתי מקריבים את העומר? ועונה , שיש כאן מסר רוחני שניתן ללמוד. קורבן העומר מובא מן השעורים, שהם מאכל בהמה, ומבטא את הצד הבהמי והנמוך שהאדם עשוי להגיע אליו. לפעמים אדם נמצא בבחינה של "עומר", וזה מכניס אותו לסוג של ייאוש , שרואה שהוא עסוק בחומר כל הזמן ולא מתקדם. במציאות כזו, התורה אומרת לאדם: אל תתייאש אתה "ממחרת השבת". אתה אחרי יציאת מצרים, הגעת ממקום נמוך וכל הזמן אתה מתקדם עוד. העבר שלך מפואר. יציאת מצרים מבטאת את היציאה מהמקום הכי נמוך ושפל, גם אתה מסוגל להגיע גבוה. ממשיכ...

בס"ד פרשת בחקתי – בין ר' שמעון לר' יהודה על הפסוק:         " וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כו, ו) נחלקו התנאים ( תורת כהנים בחוקותי פרק ב, א)  מה משמעות: " "  וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ"? o      רבי יהודה [בר אלעאי] אומר: לא יהיו לעתיד לבוא חיות רעות, o      רבי שמעון [בר יוחאי] אומר: יהיה לעתיד לבוא אריה וזאב... רק שהם לא יזיקו "וגר זאב עם כבש". -        מהו שורש מחלוקתם של ר' יהודה ור' שמעון? -        מסביר הגאון הרוגוצ'ובר (ב"צפנת פענח" על הפסוק), שר' יהודה ור' שמעון חלוקים ביניהם בהבנת המושג ' שביתה ' שבפסוק: "והשבתי חיה דעה מן הארץ": o      לדעת ר' יהודה 'השבתה' פירושה אבדון , ביטול מוחלט של עצם המציאות הממשית. o      לדעת, ר' שמעון, להשבית תלוי בכוונת הדבר. -        מקור ליסוד זה ניתן לראות במחלוקת...

 בס"ד פרשת אמור – מריבות מיותרות פרשיית המקלל בפרשתנו מסופר על מקלל שהזכיר שם שמים, ועונשו היה סקילה על ידי כל עם ישראל (ויקרא פרק כד, י-כג) : "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי: וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן... וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה": בקוראנו פרשייה זו ישנן כמה שאלות שדורשות הבנה: א.       על המקלל כתוב: " בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי" למה זה חשוב לנו לדעת? לשם מה זה נצרך? ב.        "וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי " – מי הוא אותו " ה ישראלי"?   מי הם המקל...

  בס"ד פרשת בחקתי – כמה אני שווה? מה העניין של הערכים? פרשתנו, ובעצם ספר ויקרא כולו, נחתמים בדיני ערכים (ויקרא כז, ב) : "אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לה'" . אדם המעריך חפץ נדרש לשלם את ערכו. אך לא רק חפצים אלא גם בני אדם. התורה מציינת לנו את ערכו הכלכלי של כל אדם על פי מינו וגילו. לכל גיל ערך מסוים לזכרים וערך אחר לנקבות. ויש לשאול , מדוע התורה מסיימת במצווה זו את ספר ויקרא? מה המסר שהתורה מעבירה לנו בכך? וכן יש להבין , מדוע הפרמטרים היחידים לקבוע את ערכו את האדם הינם המין שלו והגיל שלו, מדוע אדם חכם, עשיר, צדיק או חזק יותר לא יהיה שווה יותר, או אדם טיפש, עני, רשע או חלש יהיה שווה פחות? מדוע שבית הדין לא יקבע את ערכו של כל אדם ואדם? לשם כך ננסה להציע מספר תשובות:        א.   מניעת גאווה ספר ויקרא זהו ספר הקורבנות. קורבנות מלשון קרבה. ישנו חשש שמתוך התקרבות לה' אדם עשוי להגיע לגאווה . אדם שחושב שהוא כבר התקרב עשוי לחוש גדול יותר מאחיו. לשם כך באה התורה ואומרת לו תראה כמה אתה שווה . ערכך זהה לאדם בן גילך. אינך יותר מאף ...