דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת בחקתי – בין ר' שמעון לר' יהודה על הפסוק:         " וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כו, ו) נחלקו התנאים ( תורת כהנים בחוקותי פרק ב, א)  מה משמעות: " "  וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ"? o      רבי יהודה [בר אלעאי] אומר: לא יהיו לעתיד לבוא חיות רעות, o      רבי שמעון [בר יוחאי] אומר: יהיה לעתיד לבוא אריה וזאב... רק שהם לא יזיקו "וגר זאב עם כבש". -        מהו שורש מחלוקתם של ר' יהודה ור' שמעון? -        מסביר הגאון הרוגוצ'ובר (ב"צפנת פענח" על הפסוק), שר' יהודה ור' שמעון חלוקים ביניהם בהבנת המושג ' שביתה ' שבפסוק: "והשבתי חיה דעה מן הארץ": o      לדעת ר' יהודה 'השבתה' פירושה אבדון , ביטול מוחלט של עצם המציאות הממשית. o      לדעת, ר' שמעון, להשבית תלוי בכוונת הדבר. -        מקור ליסוד זה ניתן לראות במחלוקת ר' יהודה ור' שמעון לעניין ביעור חמץ , שאף בו נאמר "אך ביום הראשון תשביתו

 בס"ד פרשת אמור – מריבות מיותרות פרשיית המקלל בפרשתנו מסופר על מקלל שהזכיר שם שמים, ועונשו היה סקילה על ידי כל עם ישראל (ויקרא פרק כד, י-כג) : "וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי: וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן... וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיּוֹצִיאוּ אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ אָבֶן וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה": בקוראנו פרשייה זו ישנן כמה שאלות שדורשות הבנה: א.       על המקלל כתוב: " בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי" למה זה חשוב לנו לדעת? לשם מה זה נצרך? ב.        "וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי " – מי הוא אותו " ה ישראלי"?   מי הם המקלל ובן הישראלי?

  בס"ד פרשת בחקתי – כמה אני שווה? מה העניין של הערכים? פרשתנו, ובעצם ספר ויקרא כולו, נחתמים בדיני ערכים (ויקרא כז, ב) : "אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לה'" . אדם המעריך חפץ נדרש לשלם את ערכו. אך לא רק חפצים אלא גם בני אדם. התורה מציינת לנו את ערכו הכלכלי של כל אדם על פי מינו וגילו. לכל גיל ערך מסוים לזכרים וערך אחר לנקבות. ויש לשאול , מדוע התורה מסיימת במצווה זו את ספר ויקרא? מה המסר שהתורה מעבירה לנו בכך? וכן יש להבין , מדוע הפרמטרים היחידים לקבוע את ערכו את האדם הינם המין שלו והגיל שלו, מדוע אדם חכם, עשיר, צדיק או חזק יותר לא יהיה שווה יותר, או אדם טיפש, עני, רשע או חלש יהיה שווה פחות? מדוע שבית הדין לא יקבע את ערכו של כל אדם ואדם? לשם כך ננסה להציע מספר תשובות:        א.   מניעת גאווה ספר ויקרא זהו ספר הקורבנות. קורבנות מלשון קרבה. ישנו חשש שמתוך התקרבות לה' אדם עשוי להגיע לגאווה . אדם שחושב שהוא כבר התקרב עשוי לחוש גדול יותר מאחיו. לשם כך באה התורה ואומרת לו תראה כמה אתה שווה . ערכך זהה לאדם בן גילך. אינך יותר מאף אחד אח