פרשת אמור - מאין בא ולאן אתה הולך?
בס"ד
פרשת אמור – דע מאין באת ולאן אתה הולך
שואל בעל השם משמואל (צו חול המועד פסח) מדוע התורה מדגישה הספירה היא
"ממחרת השבת" ולא אומרת מיום הבאת העומר, שהרי אנו כבר יודעים מתי
מקריבים את העומר?
ועונה, שיש כאן מסר רוחני שניתן ללמוד. קורבן
העומר מובא מן השעורים, שהם מאכל בהמה, ומבטא את הצד הבהמי והנמוך שהאדם עשוי
להגיע אליו. לפעמים אדם נמצא בבחינה של "עומר", וזה מכניס אותו לסוג של ייאוש,
שרואה שהוא עסוק בחומר כל הזמן ולא מתקדם.
במציאות כזו, התורה אומרת לאדם: אל
תתייאש אתה "ממחרת השבת". אתה אחרי יציאת מצרים, הגעת ממקום נמוך וכל
הזמן אתה מתקדם עוד. העבר שלך מפואר.
יציאת מצרים מבטאת את היציאה מהמקום הכי נמוך ושפל, גם אתה מסוגל להגיע גבוה.
ממשיכה
התורה ואומרת לך: "עד ממחרת השבת השביעית" תסתכל על העתיד,
עוד מעט מתן תורה, תמתין קצת ותגיע למקום הגבוה. וכך לא תכנס לייאוש חס
ושלום. יש לך גם עתיד מפואר.
וכל זה
כדי להקריב "מנחה חדשה לה'". ה' הוא זה שמלווה אותך, ומחדש
אותך כל פעם מחדש. לכן אסור חלילה ליפול מהייאוש. אם ה' אתך מה אתה דואג.
אולי אפשר
להוסיף שזה מקביל לציווי שאומר לנו עקביא בן מהללאל במסכת אבות:
"הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עבירה: א. דע מאין באת. ב. לאן אתה
הולך. ג. לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון". ניתן להתבונן בשלושת הציוויים
הללו ולהתחזק בתקופות קשות של האדם:
א. מאין באתי? מעם ישראל שיצא ממצרים. אני
מחובר וקשור אל יסודות הקודש בכל כולי.
ב. לאן אני הולך? יש לנו עתיד מדהים, בית
מקדש, גאולה, משיח ועוד.
ג.
ולפני
מי אני עתיד ליתן דין וחשבון? הקב"ה. הוא זה שמוליך אותי כל הדרך,
ולכן אני רגוע ושליו, ה' עוזר לי.
קראתי
סיפור שסיפר הרב יעקב גלינסקי (והגדת ויקרא עמ'
374): כשהיה במחנה בסיביר בזמן מלחמת העולם השנייה. הרוסים הגלו לשם קבוצת
יהודים יחד עם אויבי המהפכה, צמרת המשטר הצבאי הלטאי. ביניהם היה גנרל אחד שהיה
ישן איתם. הם עבדו בפרך בתת תנאים 14 שעות ביום בלא הפסקה. ובלילות היו חוזרים
לישון. הוא מספר, שהוא היה קם מוקדם להתפלל תפילת שחרית, והיה רואה בבקרים את אחד
הגנרלים שהיה מוציא את המדים שהיו לו לובש אותם מוקדם, נעמד, מצדיע ושר את ההמנון
של הצבא.
יום
אחד הרב יעקב שאל אותו למה הוא עושה זאת, וענה לו המצביא: "ככה אני נזכר במה
שהייתי פעם. איך פיקדתי על למעלה מ-10,000 חיילים בגאווה. התחושה הזאת נותנת לי
כוח לשרוד את עבודות הפרך שאנו עוברים. וההבנה שעוד מעט אחזור לתפקיד חשוב ורם
מעלה".
והוסיף
שם בסיפור, שאכן בין כל הגנרלים אותו גנרל היה כמעט היחיד שאלו שהצליחו להחזיק
מעמד. משום שהיה לו עבר ועתיד. ומשמעות לחיים שלו.
כשיהודי
זוכר מניין הוא הגיע, לאן הוא שייך, ומה היעד שלו. ומי מלווה אותו בוודאי שיהיה לו
כוח להתמודד עם המשברים השונים.
תגובות
הוסף רשומת תגובה