בס"ד

פרשת תזריע – מאמין וזורע

זריעה, חטאת ועולה

פרשתנו פותחת בתיאור טומאת היולדת (ויקרא יב, א-ב):

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר:  דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:... וּבִמְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ לְבֵן אוֹ לְבַת תָּבִיא כֶּבֶשׂ בֶּן שְׁנָתוֹ לְעֹלָה וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן": 

ויש לשאול על  פסוקים אלו:

א. למה כתוב בלשון "אשה כי תזריע", למה לא כתוב "אשה כי תלד"?

ב. עוד צריך להבין למה אישה צריכה להביא קורבן חטאת וקורבן עולה על הלידה שלה, מה היא עשתה, הרי לידה זה הדבר המשמח ביותר שיש, מה היא אשמה?

 

לידה שווה זריעה

נראה לומר, שאישה שהחליטה ללדת הוא ממש זורעת. כפי שהחקלאי זורע זרעים ואיננו יודעים כיצד הצמח יגדל, כך ההחלטה להוליד ילד לעולם זו זריעה. אינני יודעים כיצד הילדים יצאו החוצה: האם הילד יהיה בריא או חולה, חכם או טיפש, יפה או מכוער, צדיק או רשע. האם יהיה לנו מספיק כסף כדי לגדל אותו, האם נצליח לעמוד במשימה.

ההחלטה לזרוע זו החלטה ללא יכולת חזרה. ההחלטה לזרוע זה לקחת סיכון, זה להאמין שיכול לצאת משהו טוב מהתינוק שרק כעת נולד.

 

זריעה היא אמונה

הגמרא (שבת לא ע"א) כותבת:

"מאי דכתיב (ישעיהו לג, ו): "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת יִרְאַת ה' הִיא אוֹצָרוֹ" - אמונת - זה סדר זרעים".

ומבארים התוספות על הגמרא:

"מפרש בירושלמי שמאמין בחי העולמים וזורע".

היכולת לזרוע נובעת רק מתוך אמונה שיצאו פירות יום אחד. ללא אמונה לא היינו זורעים, ולא היינו מולידים ילדים.

 

קורבן החטאת וקורבן עולה

לפעמים מתגנב מחשבה רעה על הרך הקטן שרק נולד:

למה ילדתי אותו? מה יצא ממנו? בשביל מה אני צריכה את זה? אולי הוא יהיה גרוע? אולי לא יהיה לי מספיק כדי להעניק לו?

אולי זו הסיבה שהיולדת מביאה קורבן חטאת: ה' אומר ליולדת על כל המחשבות הללו: תקריבי קורבן חטאת! על המחשבות הרעות, על חוסר האמונה בילד תקריבי חטאת. וכשאת שואלת בעיניים מאמינות: "אבל מה יהיה? כיצד אגדל אותו? מניין יהיה לי פרנסה בעבורו? מה יקרה אם הוא יוריד את הכיפה כשיגדל?". ה' אומר לך, תקריבי גם: "קורבן עולה". תסתכלי כלפי מעלה. תכווני אותו גבוה, תאמיני בו, תעשי את שלך שיעלה ויתעלה.

 

חטאת ועולה בעם ישראל

גם על עם ישראל לפעמים עולה מחשבות רעות, וחששות שונים. דווקא אז צריך לזכור, זהו חטא, אסור לקטרג! חייבים להאמין בעם הזה הוא תיכף ייצא ממצרים, תיכף יקבל את התורה, תיכף הולך להפוך את העולם!

 

לסיום

שנזכה להסתכל על הילדים המתוקים שלנו, נסתכל על עם ישראל, נסתכל על עצמנו ונגיד אנו זורעים ומאמינים שבסוף הכל יתעלה למקום גבוה.

אם ה' האמין בנו כעם כשהיינו במקום הכי נמוך לפני יציאת מצרים, גם אנחנו מסוגלים להאמין, לזרוע, ומתוך כך לעלות ולהתעלות.