פרשת המצורע - כוח הדיבור
בס"ד
פרשת
מצורע – כוח הדיבור
צרעת נגרמת
מדיבור רע
חז"ל מלמדים אותנו שנגעי צרעת
באים על עוון של דיבור לשון הרע (אבות דרבי נתן פרק ט):
"מספרי
לשון הרע נגעים באים עליהם, שכן מצינו באהרן ומרים שספרו לשון הרע במשה ובאת עליהם
הפורענות".
וכן מופיע בתלמוד הירושלמי תלמוד ירושלמי מסכת סוטה פרק ב הלכה א
"אמר
רבי יצחק: [ויקרא
יד, ב] "זאת
תהיה תורת המצורע". זאת תורת המוציא שם רע".
וצריך להבין מה הקשר בין עונש הצרעת ללשון הרע? למה דווקא מי שדיבר
רעה על חבירו נענש בצרעת?
לשון עצירה
הצרעת איננה סתם עונש, "צרעת" בחילוף אותיות זה
"עצרת". הצרעת גורמת לאדם לעצור ולהתבונן במעשיו. אם הוא לא הצליח לעצור
בדיבורו, הוא יעצור כעת שבוע ויתרחק מחבריו ויחשוב בדעתו על מעשיו. יחשוב על מה
הוא דיבר והשחית. על כל מה שהוא הפריד בין בני האדם.
התיקון של המצורע
אחרי שהמצורע עובר את התהליך התיקון. אומרים בחסידות שה"נתק"
הופך ל"תיקון", וה"נגע" הופך ל"עונג". המצורע גרם
להרחקה בין אנשים על ידי לשון הרע. התיקון לכך הוא התקרבות. קירבה נעשית על
ידי שמדברים אחד עם השני, דיבור טוב, דיבור של אחדות ואהבה. הדיבור עצמו איננו
שלילי. הדבר היחיד שאנו צריכים זה לשלוט עליו.
פסח – פה סח
זכות הגאולה שלנו ממצרים היא כאשר בני ישראל פנו אל ה' בדיבור. כשעם
ישראל דיבר עם ה' בכל כוחו זכינו לגאולה (שמות פרק ב, כג): "וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם
אֶל הָאֱלֹהִים".
בעל ה"אמרי אמת" מגור כותב שפסח רומז לשמירת הפה, משום
ש"פסח" הוא "פה - סח", ו"פרעה" הוא "פה - רע".
התיקון לשמירת הלשון הוא לא שתיקה, אלא דיבור של קודש.
לילה של דיבורים
בליל הסדר הראשון במצרים מה שעשו בני ישראל, זה ישבו בתוך הבית כל
המשפחה ביחד, אכלו בשר ומצות ודברו. דברו על ההיסטוריה, על הגאולה, על
הניסים, ועל הטוב שעתיד להיות.
גם אנחנו בליל הסדר יושבים אוכלים ומדברים. מספרים על הניסים שהיו,
מדברים על שרשרת הדורות. "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח". זהו
תיקון לריחוק שהדיבור הרע גורם. דיבור של קרבה דיבור של אהבה. וכן כתב בעל השפת
אמת (ויקרא פסח תרלג): "פה-סח כיון שהדיבור יצא לחירות היה רק כדי
להלל ולהודות".
תיקון חטאו של אדם הראשון
חטאו של אדם הראשון היה שאכל מעץ הדעת שאסר עליו ה'. עבירה גוררת
עבירה, ובשעה שה' שואל את האדם מדוע אכל מעץ הדעת, נפל האדם בלשון הרע (בראשית ג, יב) ואמר: "הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה
עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִּי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל".
שתי נקודות אלו תוקנו בלידת עם ישראל לעם בליל הסדר: אכילה של
קרבן הפסח עם המצות, ודיבור של כל המשפחה סביב ליל הסדר אודות הניסים
והנפלאות של ה': דיבור של קרבה, ואהבה בין אחד לשני.
ההבדל בין חמץ למצה
ההבדל בין חמץ למצה הוא שניה קטנה. החמץ החמיץ והמצה מותרת באכילה.
ישנה מצווה לאכול מצה בליל פסח, ואיסור כרת לאכול חמץ. גם מבחינת כתיבת המילים
"חמץ" ו"מצה" זה הבדל של נקודה קטנה של דיו בין האות "ח"
לאות "ה". זו הנקודה שמפרידה לנו בין הטהור לטמא. בין הטוב לרע. בין
הדיבור המזיק וההורס והמנתק, לדיבור של חיבור ואהבה. בין האכילה הטהורה לאכילה
הטמאה.
לסיום
בדיבור שלילי אפשר להרוס ולקלקל בקלות כה רבה. אם נצליח לשמר את הדיבור
שלנו נכון, דברי קרבה, אחדות ואהבה, נצליח לפעול כל כך הרבה טוב, ומתוך כך נזכה לגאולה שלימה בקרוב.
תגובות
הוסף רשומת תגובה