פרשת שמיני - בדמייך חיי

בס"ד

פרשת שמיני – בדמייך חיי


נדב ואביהו הגדולים

בפרשת שמיני מופיע סיפור שריפתם של נדב ואביהו בני אהרון הכהן, בשעת חנוכת המשכן בהקריבם אש זרה. עליהם נאמר בתורה: "בקרבי אקדש".

רש"י כותב על פי המדרש שמשה אמר לאהרון: "יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך".

 

כיצד זה ייתכן?

הרבה שנים חשבתי שאולי משה סתם מעודד את אהרון, שהרי אם הם גדולים ממשה ואהרון, מדוע זכו אהרון ומשה להיות מלך וכהן גדול ולא זכו לכך נדב ואביהו?

ובפרט שכותב הרמב"ם "לא קם בישראל כמשה עוד". ובמיוחד שכבר בתורה כתוב שהם חטאו בכך שהקריבו "אש זרה" אשר לא ציוו אותם. וחז"ל הוסיפו וכתבו שהם חטאו בחטאים נוספים, בכך שהורו הלכה בפני משה רבם, או ששתויי יין נכנסו לעבודה, אם כן כיצד ייתכן שהם גדולים ממשה ואהרון?

ועוד נקודה שלא הייתה ברורה לי, למה משה אומר לאהרון שצריך שמישהו ימות כדי שתשרה שכינה? אי אפשר שיהיה טוב בלי שימותו אנשים?

 

נשמות שנועדו למסור את הנפש

חשבתי להציע תשובה, אחרי שכבר הספקתי לקבור כמה חברים צדיקים, שנהרגו במלחמות ישראל ובפעולות האיבה. יש הרבה נשמות גדולות שמסתובבות בינינו. חלקם לא מתאימות דווקא להנהיג, חלקם עם כיפה פחות גדולה, אבל הם לפעמים רצויים ואהובים לפני ה' גם יותר ממשה רבנו.

תפקידם להוביל את עם ישראל לקומה נוספת בזכות מסירות הנפש שלהם. במותם הם מאפשרים את היכולת לקנות קומה רוחנית גובהה יותר לעם ישראל. ייתכן שהם לא בחרו בכך מרצונם האישי, אך הם הקורבן עבור כלל ישראל לשלב הבא בגאולה.

 

בדמייך חיי

בליל הסדר אנו אומרים את הפסוק: "עודך מתבוססת בדמייך. ואומר לך בדמייך חיי בדמייך חיי". כדי להעלות קומה חייבים מסירות נפש. החיים שלנו מתקדמים ומתעלים מתוך דם. נולדנו לגורל של ברית דמים, החל מברית המילה ודרך מסירות הנפש כדי להגיע לתכליתנו. כל התגדלות גובה את המחיר שלה.

כל אחד בשליחות שלו משפיע על עם ישראל. משה רבנו בתפקיד המנהיג, אהרון הכהן בתפקיד כהן גדול, ונדב ואביהו בתפקיד מסירות הנפש כדי להגיע להשראת השכינה. כדי שמשה ואהרון יצליחו לזכות להנהיג את עם ישראל היו צריכים את מי שישכב על הגדרות. מהצד הזה הם גדולים ממשה ואהרון, הם מובילים את עם ישראל לאפשרות להשרות שכינה במשכן, ולאפשר למשה ואהרון לממש את ייעודם.

 

אישי ישראל

בתפילה אנו מבקשים "ואשי ישראל ותפילתם באהבה תקבל ברצון". מי הם אותם "אישי ישראל" שאנו מבקשים בזכותם שה' ישמע תפילתנו? כותבים בעלי התוספות (מנחות קי ע"א) שלושה פירושים. והראשון שבהם הוא נשמות הצדיקים שמתים כקורבן למען עם ישראל. כשמתים על קידוש ה' הם "באהבה תקבל ברצון".

 

קברי הצדיקים של הרב שלמה זלמן אוירבך

מספרים כשנשאל הרב שלמה זלמן אוירבך זצ"ל (מגדולי פוסקי ההלכה ומחשובי הרבנים מאז קום המדינה) האם הוא נוסע לקברי צדיקים בחו"ל, הוא נהג לענות שמידי פעם הוא מבקר את הקברים של הצדיקים הגדולים ביותר וזאת אף מבלי לצאת מהארץ. כששאלו אותו לפשר דבריו השיב שבעוברו ליד הר הרצל בירושלים הוא נזכר בחיילים שקבורים שם ומחשיבם לקדושים שבקדושים ולנעלים שבנעלים בזכות שמסרו נפשם למען עם ישראל.

 

אחר משבר לידה

ישנו כלל שתבע הקב"ה בעולמו: 'אחר משבר לידה'. הלידות מגיעות מתוך משבר. שמואל ירושלמי הי"ד, היה חניך שלי שנהרג בפיגוע דריסה בצומת הגבעה הצרפתית בירושלים. לקראת יום השנה לפטירתו התקשרתי לאמו, ושאלתי אותה: "ענת, איך עברה השנה?"

והיא ענתה: "קשה מנשוא. הכרית שלי תעיד כמה דמעות ירדו לי. שלחן השבת שלנו עם הכיסא היתום יעיד כמה שבתות נשכתי את שפתיי שלא אבכה. התקשרתי אל הפלאפון של שמואל מידי יום כדי לשמוע את קולו בהודעה קולית שלו".

העזתי לשאול: "ואיך את מחזיקה מעמד?" והיא הוסיפה: "האמונה שלי שאחר משבר לידה. אחרי צירי הלידה מגיע התינוק, זה החוק שה' קבע. אחרי השואה קמה מדינת ישראל, בני הוא קרבן שמקרב אותנו למשהו גדול יותר".

רק אחרי גלות מגיעה גאולה, אחרי שואה מגיעה תקומה, ואחרי יום הזיכרון מגיע יום העצמאות.

 

לסיום

מנדב ואביהו למדנו שכל מי שנוטל חלק, ברצונו או שלא ברצונו, בהופעת דבר ה', קדוש יאמר לו. מעבר למחויבות שלנו להוקיר ולהעריך אותם, מוטלת עלינו המשימה החשובה, לממש את התכלית שלשמה הם מסרו את נפשם.

אנו שזכינו לחיות כאן, מחויבים להצדיק את מותם אלו שאינם אתנו, באופן שבו אנו בוחרים לחיות את חיינו. שנזכה.

 


תגובות

הנקראים ביותר

פרשת תולדות - אהבת הילדים ללא תנאי

פרשת תזריע - מאמין וזורע

פרשת ויצא - האמת שנראית כשקר

פרשת כי תשא - בין הרצוי למצוי

פרשת נח - פתיחות או סגירות

פרשת מצורע - המטמון שבייסורים

פרשת פינחס - מהו שלום אמיתי?

פרשת תצוה - להאיר את העולם

פרשת לך לך - איך מקרבים?

פרשת המצורע - כוח הדיבור