פרשת שמיני – להמשיך הלאה
פרשת שמיני – להמשיך הלאה
על מי נאמר "בקרבי אקדש"?
כתוב בפרשתנו אחר מות נדב ואביהו (פרק י, פסוקים ב-ג):
"וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה'
וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה': וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא
אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם
אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן".
חז"ל מעידים לנו שנדב ואביהו היו צדיקים,
כפי שמפרש רש"י ע"פ המדרש:
"אמר
לו משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי
או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך".
ובכל זאת אהרון לא מתרעם, הוא מקבל את גזר הדין
באהבה. לפי הסברו של רש"י נדב ואביהו היו הגדולים ביותר, ובעצם מיתתם
זכה המשכן להתקדש.
אהרון והכהנים כמקדשי שמו
מעניין לראות את פירושו של הרשב"ם נכדו של
רש"י שמבין אחרת וכך הרשב"ם (ויקרא פרק י) כותב:
"מיד כששמע אהרן היה רוצה להניח
העבודה ולהתאבל על בניו: ויאמר משה אל אהרן - אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן
העבודה, כי הדבר הזה אשר אני אומר לך הוא אשר דבר ה' בקרובי אקדש - בכהנים
גדולים הקרובים אלי לשרתני אני רוצה להתקדש, ולא שיתחלל שמי ועבודתי... ולכך
אל תניח העבודה, שאתה כהן גדול, ולא תצא ולא תחלל אלא יתקדש השם ועבודתו על
ידך".
אומר לנו הרשב"ם חידוש עצום. שעצם המשכיות
הפעולה הקבועה היא השראת הקדושה. וממילא "בקרבי אקדש" הוא קידוש ה'
שאהרון ממשיך לעבוד אף בשעה הקשה ביותר.
נראה שיש בדבריו אנטיתזה לגישתם של נדב
ואביהם שהקריבו אש זרה אשר לא ציוה ה' אותם. הם ניסו להגיע לדרגה גבוהה ומיוחדת,
אומר משה לאהרון הדרך להגיע לקדושה זה החיים הפשוטים הקבועים, גם כשקשה, גם
כשלא מובן, תמשיך להקריב את הקורבנות. זהו קידוש השם הגדול ביותר.
אולי זה משמעות הפסוק "וידם אהרון"
שקיבל את הדין גם כשלא הבין. והחליט לקדש את ה'. גם כשלא הבין מדוע כך ה' החליט.
ר' עקיבא קורא ק"ש בזמן
ק"ש
ניתן לראות לזה סמך מסיפורו של ר' עקיבא בשעת
מיתתו (תלמוד
בבלי מסכת ברכות דף סא עמוד ב):
"בשעה שהוציאו את רבי עקיבא
להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, והיה מקבל
עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו, עד כאן? אמר להם: כל ימי הייתי
מצטער על פסוק זה בכל נפשך - אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו,
ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו? היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול
ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא:
זו תורה וזו שכרה? ממתים ידך הדש' ממתים וגו'! - אמר להם: חלקם בחיים. יצתה בת קול
ואמרה: אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא".
ויש לשאול מה החידוש? שר' עקיבא לא יגיד קריאת
שמע לפני מיתתו? כל יהודי בשעה שהולך למות יודע שצריך לומר קריאת שמע. אם כן מה המיוחדות
במעשהו של ר' עקיבא?
נראה לומר שהחידוש היה ש"זמן קריאת שמע
היה". ר' עקיבא לא מתרגש מהמציאות הנוראית שעומדת לנגדו. "לא נותן
לעבודות לבלבל אותו" במובן החיובי. ר' עקיבא הוא איש אמונה. הגיע זמן קריאת
שמע ולא משנה שכעת הוא עומד לפני מותו הוא ממשיך וקורא את קריאת שמע. על כך חושב
ר' עקיבא על זמן קריאת שמע, איך הוא לא מפספס. איך הוא מקיים את דבר ה' תמיד בכל
מצב ובכל זמן, ולא מוותר על עבודת ה' הפשוטה אפילו בשעה הקשה ביותר.
דרכו של ר' עקיבא
זה אותו ר' עקיבא, ששומר על קביעות בתורה, ופועל
על פי אמונתו, גם כשהכל שסביבו נוגד את ההגיון. זה בא לידי ביטוי בכך שבהיותו בן
40 הוא מחליט שהתורה זו האמת, והולך ללמוד לקרוא עם ילדים בכיתה א'.
זה בא לידי ביטוי בר' עקיבא שיוצא למסע עם חמור,
תרנגול ונר. והכל הולך נגדו. האריה טורף את החמור, החתול את התרנגול, והנר כבה, ור'
עקיבא עדיין מאמין שהכל לטובה.
זה בא לידי ביטוי שמתים 24,000 תלמידיו והוא לא
מתייאש, וממשיך את עולם התורה מחדש עם 5 תלמידים חדשים.
זה בא לידי ביטוי שכשהוא רואה שועל יוצא מבית
קודש הקדשים וכולם בוכים, הוא משחק, כי יש לו אמונה גדולה, שגם אם כעת רואים שחור
משחור, יש את ה' שאוהב אותנו, והבטיח גלות אך הבטיח גם גאולה אחר כך.
לסיום
"בקרבי אקדש" משמעותו לפי
הרשב"ם שעל ידי המשכיות חיי האמונה מתקדש שמו של ה'. גם בלא נודע, בלא מובן
ובלא נתפס קידוש ה' זה להמשיך מתוך אמונה בצדקת הדרך.
שנזכה לעבוד ה' תמיד, מתוך הכרה בערכם של שמירת
על קיום תורה ומצוות בחיים הפשוטים שלנו. שזהו הקידוש ה' הגדול ביותר. לעבוד את ה'
מתוך פשטות וקדושה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה