פרשת תולדות - אהבת הילדים ללא תנאי

בס"ד

פרשת תולדות – אהבה הילדים ללא תנאי

יצא לי לפגוש נערה יהודייה שהייתה בקשר עם ערבי. הוריה ניסו להניא אותה מללכת אחריו, אך לשווא. כשהבחורה נשאלה: "מה מצאת באותו בחור שלא מצאת באף בחור יהודי אחר?"

היא ענתה: "הוא אוהב אותי בלא שום תנאי!"

זמן רב, ודמעות מרובות נדרשו מהוריה כדי להבטיח לה שגם הם אוהבים אותה בכל מצב, ולהצליח לשכנע אותה להשתחרר מהבחור.

 

בפרשתנו מסופר שיצחק אוהב את עשיו (בראשית פרק כה, כח): "וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת עֵשָׂו כִּי צַיִד בְּפִיו". 

פרשנים רבים תמהים הכיצד יצחק אוהב את בנו שמתנהג בצורה כה שלילית? וכי הוא איננו מזהה את מה שמזהה רבקה אשתו?

אולי ניתן להציע ולומר, שיצחק מלמד אותנו יסוד חשוב לחיים. את הילדים צריך לאהוב בלי תנאי. גם אם הם מתנהגים כמו עשיו הרשע, צריך לאהוב אותם.

אם נכונים דברינו, אולי משמעות המילה: "כִּי" במילים: "כִּי צַיִד בְּפִיו", היא גם. והכוונה היא שיצחק אהב אותו גם כאשר ציד בפיו (המילה "כי" יכולה לשמש במשמעות "אף". כדברי הגמרא (ראש השנה ג ע"א): "כי משמש בארבע לשונות: אי, דילמא, אלא, דהא"). 

יצחק אוהב את עשיו, אף כשהוא מתנהג בבהמיות. אף שהיה אוכל את הבשר בעודו ציד, ולא המתין לשחוט, ולהכינו מטעמים ראויים.

סיפר הרב צבי מנדל (רבה של קהילת 'קהל בני ישראל' בברוקלין - תשס"ה) שהוא הצטרף פעם ל-ר' שלמה קרליבך בשעה שביקר בבית-כלא במדינת ניו-יורק. 

הוא הוזמן על-ידי אחראי הדת היהודי, שביקש ממנו לערוך הופעה ליהודים הכלואים שם לכבוד חנוכה. לא היו שם רבים, אפילו לא מניין, רק שמונה יהודים. לא הוצע לו כל תשלום, אך ר' שלמה קיבל את ההזמנה מבלי להסס לרגע – זו הייתה חתיכת טרחה, שלוש שעות לכל כיוון – 'אין בעיה!', אמר ר' שלמה בעליזות. "ההופעה הצליחה מאוד, ור' שלמה הפך אותה למסיבת חנוכה אמיתית, אך זו הייתה רק ההתחלה. כשתמה החגיגה, פנה ר' שלמה לאחראי הדת ואמר, 'בבקשה… הייתי רוצה לבקר אצל האסירים האחרים כאן. תוכל להשיג לי אישור?'" ר' שלמה נכנס לכל תא, חיבק ונישק כל אסיר ושוחח אתו. אחר כך הלך לחדר האוכל, למועדון, למטבח, לכל פינה וכוך בבית הסוהר שהרשו לו להיכנס אליהם, ולא נח ולא שקט עד שצד כל אסיר וּוידא שלא דילג על איש.

לבסוף פנה לעזוב, ובעוד אנו צועדים במסדרון החל לרדוף אחרינו אסיר גדל-מידות שפניו מצולקות. 'ראביי, ראביי', הוא צעק, 'חכה בבקשה'. עצרנו מיד ושלמה פנה לעומתו בפנים מאירות. 'כן, חבר קדוש שלי?', שאל במתיקות. האיש החל להתמלא במבוכה, כאילו הוא מתחרט על מעשהו הפזיז, ואז אזר אומץ, ואמר לבסוף, 'פשוט אהבתי את החיבוק שנתת לי קודם. אכפת לך לתת לי עוד אחד?' ר' שלמה הגיב בחיוך הקורן ביותר בעולם, ואז עטף אותו בזרועותיו בחיבה. הם עמדו חבוקים שעה ארוכה. "לבסוף חדל האסיר ופלט את האנחה העמוקה ביותר בעולם. 'אוי, ראביי', אמר, 'אף אחד, אף אחד, לא חיבק אותי כך מעולם', ואז החלו דמעות לזלוג במורד פניו.

"'אתה יודע, ראביי', הוא התייפח בצער, 'אם רק היו מחבקים אותי כך לפני עשר שנים, אני בטוח שלא הייתי בכלא הזה היום'".

 

אמנם, רבקה צדקה ויעקב הוא זה שצריך להיות היורש. אך יצחק לא וויתר על אהבת בנו. נראה שבזכות זה, עשיו כיבד את הוריו, ואמר שלא יהרוג את יעקב כל זמן שהוריו בחיים.

בזכות אהבה הזו, לעתיד לבוא עתיד עשיו לחזור בתשובה, שנאמר: "ועלו מושעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו".[1]-[2]

שנזכה לאהוב את ילדינו ללא תנאי תמיד, וירגישו תמיד שאנו אוהבים אותם בלא שום תנאי.

 

---

[1] תוספת מהרב מרדכי דהן:

"ויאהב יצחק את עשיו... ורבקה אוהבת ..." המילה ויאהב מוזכרת גם בפרשה קודמת: "ויביאה האהלה שרה אימו ויאהבה". יצחק באופיו שולט באהבה שלו. ולכן מחליט שרבקה ראויה לאהבתו לאחר שראה גדולתה אז "ויאהבה".  גם כאן הוא מחליט שהדרך לתת אור לעשיו היא לשפוך עליו אהבה ואמון "ויאהב". לעומת זאת, "ורבקה אוהבת את יעקב". כאן זה טבעי כאן לא צריך להתאמץ בשביל לאהוב.

עוד שמתי לב בקריאה בשבת שזה מדויק גם בסוף הפרשה "וירא עשיו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו". גם עשיו מפלס את דרכו על פי מי שנתן בו אמון, יצחק אביו.

[2] תוספת מהרב אייל קנטרוביץ: מיד לאחר שעשיו נושא 2 נשים והן מורת רוח ליצחק ולרבקה, מגיע מיד הפרק שיצחק רוצה לברך את עשיו. אהבה ללא תנאים.