דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת האזינו –   מעשי ה' הם צדק ויושר פרשתנו פותחת בשירת משה קודם הסתלקותו לגנזי מרומים. בתוך השירה מתאר משה את גודלו של ה': "הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט, אֵל אֱמוּנָה * וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר * הוּא". פסוק זה נהגו להגיד בהרבה קהילות בשעת ההלוויה טרם קבורת הנפטר, לבטא את האמונה שלנו בה', שמה שעשה הוא הוגן ונכון. הרבה דברים בחיים שלנו לא מתנהלים כפי שהיינו מצפים ורוצים. ואף על פי כן, אנו מצויים להאמין שאין עוול, שיש הוגנות מצד ה'. אמנם אנו רואים בחיינו הרבה חוסר הוגנות: אחד נולד טיפש, אחת מכוערת, אחד חולה, אחת למוגבלת, צדיקים סובלים ורשעים חוגגים. ואז מתעוררת השאלה: היכן היא ההוגנות המובטחת לנו בפסוק, שאין עוול, וה' הוא צדיק וישר? כשמסתכלים על השואה, איך נרצחו מיליונים מהעם הנבחר על לא עוול בכפם, השאלה מתחדדת, היכן "תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט"? ישנן דתות שהתעלמו מן השאלה מלכתחילה, כגון באיסלאם, ששאלת ההוגנות איננה מתחילה, משום שלפי הפילוסופיה המוסלמית הכל נע סביב רצון הא-ל,

בס"ד פרשת שופטים - "צדק צדק תרדוף" הגיעו אליי פעם זוג, שכל הזמן היו ביניהם מריבות. שורש המריבות נבעו, מכך שהגבר טען תמיד שהוא צודק. ובכל נושא הוא לא היה מרפה שאשתו תודה בפניו שהוא הצודק והיא הטועה. שיוכח לעיני כל שהצדק איתו. בפרשתנו כתוב: "צדק צדק תרדוף". הפרשנים שואלים למה כתוב פעמיים את המילה "צדק"? ורבים מסבירים שרצון התורה שנרדוף אחרי הצדק בדקדוק יתר .   ברצוני להציע, שאולי התורה רצתה לרמוז כאן יסוד כנגד לוחמי הצדק: גם כשאתה צודק, ורודף בכל הכוח אחרי ה"צדק" שלך, תבדוק אולי יש עוד "צדק" אחר . התורה מבקשת מאיתנו, לעצור את עצמנו בשעה שאנו עומדים על דעתנו, ולנסות לבדוק אולי יש גם "צדק" במי שאתה יוצא כנגדו. בכל מחלוקת וקונפליקט אפשר להביט עליה בזוויות שונות.   הסבר נוסף ששמעתי פעם מידידי הרב רשי טויטו , ש למילה צדק יש לה 2 משמעויות : א.    במובן של הדבר הצודק – במובן של האמת . ב.    במובן של צדקה, לעשות צדק – במובן של חסד . התורה רוצה להעביר לנו כאן שתי משמעויות ומסרים: א.    גם כשאתה חותר אחרי

  בס"ד פרשת קדשים – לדון לכף זכות רש"י בעקבות חז"ל מבאר את הפירוש של הציווי "בצדק תשפוט עמיתך" – "הוי דן את כל האדם לכף זכות". ועולה השאלה מה הקשר בין הפסוק לבין הציווי הזה? אם הציווי לדון לכף זכות היה ביאור למצוות "ואהבה לרעך כמוך" זה היה מובן, כי כשאתה אוהב מישהו אתה צריך גם לדון אותו לכף זכות, אך לקשר זאת לציווי "בצדק תשפוט עמיתך" לכאורה זה לא קשור? ועוד יש לשאול , לכאורה זה קצת ההפך, "בצדק" פירושו באופן הכי ישר וצודק, "לדון לכף זכות" זה להסתכל על המציאות ולעקם אותה לכיוון חיובי, לא לחפש את הדבר הצודק ביותר?   ברצוני לנסות להציע שתי תשובות לשאלות שהעלנו: א.    באופן אינטואיטיבי אנו נוטים להאשים. נטיית הלב הטבעית שלנו היא לדון לכף חובה מישהו שמתנהג בצורה לא טובה ולא ישרה. כאן באים חז"ל ואומרים לנו. אתם רוצים להגיע לאמת השלימה עליכם לדון לכף זכות. עליכם להסתכל על המציאות באופן חיובי, וככה תגיעו ל"צדק".   ב.     חז"ל דורשים כאן את המילה "בצדק" מלשון " צדקה