דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת שמיני – החסידה שאיננה חסידה   בעלי חיים טמאים משרישים מידת אכזריות בפרשתנו מובא רשימת בעלי חיים הטמאים שאסור לאוכלם. הרמב"ן מבאר כי הסיבה העיקרית של איסור אכילת בעלי חיים טמאים היא משום שהם טורפים. לדבריו, התורה מצווה להתנזר מהחיות הטורפות את האחר, משום שהאכילה מהם משרישה באדם שאוכל מהם את מידת האכזריות .   למה החסידה טמאה? אחד מהעופות הטמאים הוא החסידה . ויש להבין מדוע החסידה טמאה לאכילה, הרי היא בעל עוף שאיננו טורף? ואפילו שמה מעיד עליה שהיא בעלת חסד?   לשון גילוי עריות רבנו אברהם אבן עזרא מבאר שהחסידה טמאה משום שהיא מפקירה עצמה לסובב אותה. היא אינה נאמנת לבן זוגה, ולשון חסד הוא גם לשון של גילוי עריות , כפי שנאמר לגבי איסור נשיאת אח את אחותו: "כי חסד הוא ונכרתו לעיני בני עמם".   חסד רק עם הקרובים רש"י עומד על כך ששמה של החסידה מגיע מן השורש "חסד". ומבאר את מקורו של השם שהגיע לה בכך: "שעושה חסד עם חברותיה". שואל על כך הרב אברהם מרדכי אלתר, האדמו"ר מגור : אם היא עושה "חסד" עם חברותיה

  בס"ד פרשת תרומה – מעלת הנתינה ציד הרג ציפור אחת הבן איש חי סיפר: פעם אחת אב רצה להתפאר בבנו הקטן, וביקש לבחון אותו בפני חבריו, ושאלו: "10 ציפורים היו על הגג, ציד ירה והרג אחת, כמה ציפורים נותרו?" ענה הבן: "אחת". האב שאל שוב, ושוב אותה תשובה מהבן. האב הסמיק מבושה, ושאל את השאלה באצבעות. ושוב הבן עם אותה תשובה. והבן הסביר: "כשהציד ירה, ציפור אחת שנורתה התקבלה, והתשעה ברחו מהרעש!" חייך האב ושמח בבנו. והסביר הבן איש חי, ככה זה מצוות צדקה, המעשר שאנו נותנים הוא זה שנותר לנו אחר מותנו, כל השאר בורח. הזוזים שהרווחנו זזים תמיד למקום אחר.   "ויקחו לי" מי לוקח? פרשתנו פותחת בציווי (שמות כה, א-ג) : "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה". שואל הבעש"ט למה כתוב "ויקחו לי"? – מי לוקח? הרי בני ישראל נותנים ולא לוקחים? מה זה "ויקחו לי"? אומר הבעש"ט: כשאתה נותן - אתה לוקח עבורך יותר מאשר אתה נותן.   העני עושה עם בעל הבית אומר המדרש

בס"ד פרשת ויצא – אהבה מעל הזמן ‎‎‎ וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בשעה שיעקב אבינו עבד כדי לזכות ברחל נאמר בפסוק (בראשית כט, כ) : "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ". וישנה שאלה שעולה היא מפשט המקרא. הרי בדרך כלל כשאדם אוהב מישהי, כל יום שהוא בלעדיה זה נראה בעיניו כנצח, ואיך זה ייתכן שהימים עברו ליעקב כימים אחדים? מצאתי שתי תשובות לשאלה זו, נביא אותם ואח"כ ננסה להציע תשובה נוספת. א. עבודה קטנה ביחס לאהבה הגדולה הסבר של רבנו בחיי: יעקב כל כך אהב את רחל, שחשב שלעבוד עבורה רק 7 שנים, זה ממש מעט. ולכן זה נחשב כימים אחדים. שהרי בשביל רחל הוא היה מוכן לעבוד גם 100 שנה. להסבר זה מובן הקשר לתחילת הפסוק "וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל שֶׁבַע שָׁנִים ", שהעבודה 7 שנים נחשבת כמועטת ביחס לגודל אהבתו אותה.   משל לאדם שרוצה לקנות דירה שמחירה מליון ₪, והוא מצא מישהו שמוכן למכור אותה בעשרת אלפים ₪, הוא מרגיש שהדירה הזאת ממש בחינם.   אך על הסבר זה ניתן להקשות : שהרי גם אם הוא