דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת נצבים – ובחרת בחיים בפרשתנו ישנו ציווי: "ובחרת בחיים". וצריך להבין מה משמעות הציווי הזה? הרי כל אדם רוצה לחיות חיים טובים. מדוע צריך לצוות אותנו לבחור בחיים, וכי יש דבר כזה לבחור במוות?   מסופר על בעל החידושי הרי"ם, שבנו הרב אברהם מרדכי היה חולה מאוד ועמד על ערש דווי. ניגש אליו אביו ולחש לו באוזנו: "כתוב בתורה: 'ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך'". הבן אגר מאמצים מרובים וזכה להתחזק ולהתרפא. כשהחלים הסביר שכשהבין שה' דורש ממנו לחיות נלחם בכל הכוח לייצב את עצמו. לימים, נולד לו בנו, הרב יהודה אריה לייב מגור, בעל השפת אמת המפורסם.   אמנם זהו סיפור יפה על כוחות נפש אדירים. אך עדיין צריך להבין מדוע אדם רגיל מצווה לבחור לחיות, הרי זה הרגש הכי בסיסי וטבעי ביותר שקיים לנו?   ונראה לענות, שה' רוצה שנבחר לחיות חיים של משמעות . בכל רגע נתון, אנו נתונים בתוך מבחר של בחירות שונות. בדרך כלל אנו יודעים בשכלנו מהי הבחירה הטובה ומה הבחירה הפחות טובה, אך יש לנו יצר שמושך אותנו לכיוונים שונים. כנגד זה מצווה אותנו התורה תבחר את

בס"ד פרשת שמיני – בדמייך חיי נדב ואביהו הגדולים בפרשת שמיני מופיע סיפור שריפתם של נדב ואביהו בני אהרון הכהן, בשעת חנוכת המשכן בהקריבם אש זרה. עליהם נאמר בתורה: "בקרבי אקדש". רש"י כותב על פי המדרש שמשה אמר לאהרון: "יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך".   כיצד זה ייתכן? הרבה שנים חשבתי שאולי משה סתם מעודד את אהרון, שהרי אם הם גדולים ממשה ואהרון, מדוע זכו אהרון ומשה להיות מלך וכהן גדול ולא זכו לכך נדב ואביהו? ובפרט שכותב הרמב"ם "לא קם בישראל כמשה עוד". ובמיוחד שכבר בתורה כתוב שהם חטאו בכך שהקריבו "אש זרה" אשר לא ציוו אותם. וחז"ל הוסיפו וכתבו שהם חטאו בחטאים נוספים, בכך שהורו הלכה בפני משה רבם, או ששתויי יין נכנסו לעבודה, אם כן כיצד ייתכן שהם גדולים ממשה ואהרון? ועוד נקודה שלא הייתה ברורה לי, למה משה אומר לאהרון שצריך שמישהו ימות כדי שתשרה שכינה? אי אפשר שיהיה טוב בלי שימותו אנשים?   נשמות שנועדו למסור את הנפש חשבתי להציע תשובה , אחרי שכבר

 בס"ד פרשת חיי שרה - מי הקורבן בעקדת יצחק? שבוע שעבר בסוף פרשת "וירא" קראנו על עקדת יצחק. עקדת יצחק היא סמל מסירות הנפש בעם ישראל לאורך כל ההיסטוריה. כפי שאנו מזכירים בראש השנה: " ועקדת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור ". אחת השאלות הגדולות שעולות על פרשיית העקדה, מדוע היא כל כך משמעותית? הרי בסופו של דבר לא קרה כלום? אמנם היה ניסיון לאברהם לראות האם הוא מוכן לשחוט את בנו, ואכן הוא עמד בכך בגבורה, אך שום קורבן לא הוקרב ממש חוץ מאיל? האם חנה (מסיפור חנה ושבעת בניה) לא עמדה בניסיון גדול יותר כשראתה בן אחר בן מת על קידוש ה'? האם כשרועי קליין קופץ על רימון להצלת חבריו זה לא ניסיון גדול יותר?   ברצוני לנסות להעלות אפשרות, שאולי הקורבן האמתי בעקדת יצחק הוא לא אחרת משרה אמנו . שרה היא זו שמסרה את נפשה בעקדת יצחק. יצחק נעקד, אברהם הסכים לשחוט, אך שרה מסרה את נפשה. כפי שכותב המדרש (בראשית רבתי חיי שרה) : "שבשעה שראה סמאל (השטן) שלא קבלו ממנו אברהם ויצחק, הלך אצל שרה, אמר לה: "בעלך היכן הוא?" אמרה לו: "למלאכתו הלך!". "ובנ