דברי תורה לפרשת השבוע

בס"ד פרשת תצווה - להאיר את העולם הציווי להדליק נר תמיד פרשתנו פותחת בציווי על הדלקת נר התמיד (שמות פרק כז, כ-כא) : "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד: בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי ה' חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:". על פסוקים אלו ננסה לשאול מספר שאלות, ומתוך כך נבין יסוד חשוב שעומד לפנינו.   מהו לשון ציווי יש להבין מדוע הפרשה פותחת בלשון ציווי, "ואתה תצוה"? עד עתה נאמר לשון עשיה: "ועשו לי מקדש", "ואת אהרון תעשה", "ועשית מנורה" ועוד, מדוע כאן ישנו לשון ציווי?   המיקום של ציווי זה לכאורה לא מובן מדוע הפרשה פותחת בציווי זה, הרי אין זה מקומו. בפרשת תרומה מסופר על בניין הכלים, ואילו בפרשת תצווה מסופר על הציווי להכנת בגדי הכוהנים וההכנות לחנוכת המשכן. ואם כן מדוע התורה מספרת פתאום על עריכת נר התמיד?   מדוע רק נר התמיד מופיע כאן

  בס"ד פרשת תצוה – כלאיים בבגדי הכהן הגדול החומרים להכנת האפוד בפרשתנו מסופר שמשה רבנו הכין את בגדי הקודש לאהרון ובניו הכהנים, ולשם כך היום צריכים כמה חומרים (שמות כח, ה) :   "וְהֵם יִקְחוּ אֶת הַזָּהָב וְאֶת הַתְּכֵלֶת וְאֶת הָאַרְגָּמָן וְאֶת תּוֹלַעַת הַשָּׁנִי וְאֶת הַשֵּׁשׁ". רש"י בתחילת פרשת תרומה (שמות פרק כה, ד) מבאר שהתכלת הארגמן ותולעת השני היו חוטי צמר צבועים בצבעים הללו, ואילו השש עשוי מפשתן . נמצא, שבגדי הכהונה הם כלאי שעטנז .   שתי אפשרויות ביחס ללבישת הכהן הגדול שעטנז בצורה פשוטה ניתן להבין שלאדם רגיל יש איסור ללבוש שעטנז, ורק לכהן הגדול הותר איסור שעטנז, משום שהוא בבגדי קודש. אך ר' יוסף בכור שור (תלמידו של רבנו תם) מבאר ההפך (שמות ל, לח) , שהטעם שנאסר ללבוש שעטנז הוא משום שכהן גדול לובש שעטנז. וכשם שנאסר לרקוח את שמן המשחה, ובשמים של קטורת הסמים, ולהכין מנורה של שבעה קנים, משום שאין דרך כבוד להשתמש בשרביטו של מלך, כך אין ללבוש שעטנז משום שזה בגדים שמשמשים את המלך.   החיבור בין החסד לדין ראיתי שכתב הרב יעקב גלינצקי ("

  בס"ד פרשת תצוה – ההכנה למפגש אחר הציווי על עשיית המעיל עבור הכהן הגדול נאמר (שמות כח לה): "וְהָיָה עַל אַהֲרֹן לְשָׁרֵת וְנִשְׁמַע קוֹלוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לִפְנֵי ה' וּבְצֵאתוֹ וְלֹא יָמוּת".   הפרשנים נתנו שני כיוונים להסביר על איזה קול מדובר שנשמע " בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ ": א.    יש מהפרשנים (אבן עזרא) שביארו שכאשר אהרון ילבש את שמונת הבגדים ישמע קולו של הכהן הגדול בתפילתו לפני ה'. ב.     ויש מהפרשנים (רשב"ם, רבנו בחיי, ורמב"ן) שהבינו שמדובר על קולם של הפעמונים שהיה במעיל עצמו.   וצריך להבין, מדוע נצרך שישמע קול הפעמונים בבוא אהרון אל הקודש? גם בזה הובאו כמה הסברים: 1.     יש שביארו (הרשב"ם) שתפקיד קול הפעמונים הוא להרחיק את שאר הכוהנים מהקודש, לפני כניסת הכהן הגדול פנימה.   2.     יש שהסבירו   (רמב"ן ורבנו בחיי – פירוש אחד) שתפקיד הפעמונים להזהיר את המלאכים שיפנו מקום לכהן הגדול. 3.     ויש שהסבירו (רמב"ן ורבנו בחיי – פירוש שני) שמטרת הפעמונים, לבקש רשות להיכנס לקודש, להתכונן כראוי, &

  פרשת תצווה - אבא ואמא בבגדי הכהן גדול בשני מקומות בבגדי אהרן נכתבו שמות שבטי ישראל: א.    באבני האפוד שעל כתפי הכהן הגדול. ב.     באבני החושן שעל ליבו של הכהן הגדול.   ובשניהם המטרה היא זיכרון . א.    "וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". ב.     "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד ".   ויש לשאול כמה שאלות: א. מדוע צריך לכתוב את שמות בני ישראל פעמיים על בגדי הכהן הגדול ? ב. מדוע בחושן הזיכרון "תמיד", ואילו באפוד לא כתוב " תמיד "? ג. מדוע באפוד ה"זיכרון" " לבני ישראל ", ואילו בחושן ה"זיכרון" הוא " לפני ה' "?   שמעתי מהרב רן כלילי, שקיימים שני הבדלים בכתיבת השמות:   א. אופן כתיבת השמות : באפוד השמות מחולקים ששה וששה על שני אבני האפוד, ואילו בחושן – כל אחד על אבן בפני עצמה. ב. סדר כתיבת השמות: בחושן השמות נכתבו לפי