דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת בחקתי – כמה אני שווה? מה העניין של הערכים? פרשתנו, ובעצם ספר ויקרא כולו, נחתמים בדיני ערכים (ויקרא כז, ב) : "אִישׁ כִּי יַפְלִא נֶדֶר בְּעֶרְכְּךָ נְפָשֹׁת לה'" . אדם המעריך חפץ נדרש לשלם את ערכו. אך לא רק חפצים אלא גם בני אדם. התורה מציינת לנו את ערכו הכלכלי של כל אדם על פי מינו וגילו. לכל גיל ערך מסוים לזכרים וערך אחר לנקבות. ויש לשאול , מדוע התורה מסיימת במצווה זו את ספר ויקרא? מה המסר שהתורה מעבירה לנו בכך? וכן יש להבין , מדוע הפרמטרים היחידים לקבוע את ערכו את האדם הינם המין שלו והגיל שלו, מדוע אדם חכם, עשיר, צדיק או חזק יותר לא יהיה שווה יותר, או אדם טיפש, עני, רשע או חלש יהיה שווה פחות? מדוע שבית הדין לא יקבע את ערכו של כל אדם ואדם? לשם כך ננסה להציע מספר תשובות:        א.   מניעת גאווה ספר ויקרא זהו ספר הקורבנות. קורבנות מלשון קרבה. ישנו חשש שמתוך התקרבות לה' אדם עשוי להגיע לגאווה . אדם שחושב שהוא כבר התקרב עשוי לחוש גדול יותר מאחיו. לשם כך באה התורה ואומרת לו תראה כמה אתה שווה . ערכך זהה לאדם בן גילך. אינך יותר מאף אחד אח

  בס"ד                      פרשת בשלח – סטריליות רוחניות כדי להיבנות נכון מה רע שארץ ישראל קרובה למצרים? פרשתנו פותחת בפסוק: (שמות יג, יז) : " וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם וְלֹא נָחָם אֱ-לֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים כִּי קָרוֹב הוּא , כִּי אָמַר אֱ-לֹהִים פֶּן יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה ". הפרשנים השונים תמהו : מה רע בקרבה של ארץ ישראל למצרים? מדוע זו סיבה לכך שעם ישראל צריך להסתובב במדבר תקופה כה ארוכה?   תקופת המדבר נועדה כדי להיבנות המדרש (שמות רבה בשלח פרשה כ אות טו) כותב על פסוק זה: " משל, למלך שהיה לו בן והיה מבקש ליתן לו ירושה. ואומר: 'אם נותנה לו אני עכשיו, עדיין קטן הוא ואינו יודע לשמרה, אלא עד שילמד בני כתבין ויעמוד על עמקן ואח"כ אני נותנה לו'. כך אמר הקדוש ברוך הוא אם אני מכניס עכשיו ישראל לארץ עדיין לא נתעסקו במצות ואינן יודעין עסקי תרומות ומעשרות, אלא אתן להם את התורה ואח"כ אכניסם לארץ ". וכן כתוב במדרש נוסף ( במכילתא בשלח מסכת דויהי פתיחתא) : " לא הביאן הקדוש

  בס"ד פרשת שמות – הסנה בוער באש  מה משמעות המראה? ה' נגלה למשה דרך הסנה (שמות ג, ב) : "וַיֵּרָא מַלְאַךְ ה' אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה". וצריך להבין : מה המשמעות שהתורה מציינת "וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל"? למה ה' ככה מתגלה למשה רבנו? מה המשמעות של המראה המשונה הזה?   עם ישראל יישאר לנצח נוכח כל הבאים לכלותו ישנו הסבר, שהסנה הינו משל לעם ישראל במצרים. שאף שעם ישראל חלש ועלוב כקוץ, והאש מנסה לכלות אותו, הוא מחזיק מעמד. אפילו שהמצרים מנסים לענות אותו (שמות א, יב) : "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ" עם ישראל: "כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ". באופן זה ה' מעביר למשה רבנו את המסר. דע לך, שעם ישראל על אף כל הצרות שהוא עובר, אני אבוא להציל אותו.   אש כביטוי לקודש וסנה כביטוי למניעות חשבתי לנסות להציע הסבר אחר. אולי האש היא אש הנשמה, אש השואפת לקודש, אש הרוצה להתרומם מעלה שבוערת בתוכנו. והסנה אלו הקוצים שמפריעים לה לבעור. יש בנו אש גדולה "א-להי נשמה שנתת בי

בס"ד פרשת ויגש – דמעותיו של יוסף צילום: Davide Restivo commons.wikimedia.org דמעותיו של יוסף התורה לא מרבה לתאר בכי, אך על יוסף מתואר שהוא בוכה 7-8 פעמים. ניתן לומר שיוסף הוא הדמות שבוכה הכי הרבה בכל התנ"ך. המקומות שבהם מוזכר הבכייה של יוסף:   א.   בהיותו בבור שאחיו זרקוהו כפי שמשמע מהתיאור (בראשית פרק מב, כא): "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת".   ב.    במפגש עם אחיו הראשון כפי שכתוב (בראשית פרק מב, כד-כה): "וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם וַיֵּבְךְּ וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם".   ג.     במפגש השני עם אחיו כפי שכתוב (בראשית פרק מג, ל): "וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה".   ד.    בהתגלות שלו אל אחיו בנימין כפי שכתוב (בראשית פרק מ

בס"ד פרשת וישב – ייעודו של יוסף אהבת יעקב ליוסף בפרשתנו מסופר על יעקב ואהבתו המיוחדת שהייתה לו לבנו יוסף. עדי כדי כך שהתורה מדגישה לנו שבין כל בניו של יעקב יוסף הוא ה"תולדות" שלו (בראשית לז, ב): "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב – יוֹסֵף". דבר זה צריך הבנה עמוקה מדוע דווקא יוסף זוכה לכך?   שאלות נוספות בעניין ננסה לשאול עוד מספר שאלות להבנת עומק העניין: א.     חלומות יוסף - מדוע התורה כותב שיעקב גער ביוסף מצד אחד ואמר לו (בראשית לז, י): "מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ", ומצד שני כתוב (בראשית פרק לז, יא): "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר". אם החלומות הן סתם וראוי לגעור עליהן, מדוע יעקב זוכר אותם? ב.     הפלייה - מדוע יעקב אוהב את יוסף מכל בניו, ומדוע נותן לו כתונת פסים ליוסף? הרי הוא יודע מה קורה כשיש הפלייה בין האחים? הוא גדל בבית שהאב אהב אח אחד וראה לאן הדברים מובילים, ומדוע אף יעקב נוהג בדרך זו? ג.      קנאה – מדוע האחים רוצים להרוג את יוסף, וכי בגלל קנאה הורגים אח? ככה מתעללים בו? זורקים אותו לבור? ובסוף מוכרים אותו? איך