דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת מטות - למה דווקא חצי שבט מנשה? בפרשתנו מסופר על בקשת בני שבט גד וראובן לנחול בעבר הירדן המזרחי. משה בהתחלה מסרב, אך אח"כ הוא מסכים בתנאים מסוימים. אך לפתע מתווסף חצי שבט משנה לסיפור. וקופצת השאלה, איך חצי שבט מנשה קשור לראובן וגד?   נציע כאן שבעה הסברים לשאלה זו: א.    המדרש (רבה פד, כ) מתרץ ששבט מנשה נענש, שנחלתו תתחלק ל-2 חלקים, משני עברי הירדן. עונש כל כך שמנשה (בן יוסף) רדף אחרי השבטים בגניבת הגביע של יוסף, וגרם להם לקרוע את בגדיהם ל-2.   ב.    תלמיד רס"ג (הובא בדעת מקרא עמ' שצ, הערה 32) , כותב שמכיר בן מנשה ירש מסבו יוסף שטחים שלו כשליט מצרים, שהיו בארץ הגלעד, ומכיר קרא להם גלעד, על שם בנו גלעד. ועכשיו הם באו לנחול חלקם.   ג.     הרמב"ן מתרץ: "ראה {משה} שהיא ארץ גדולה יותר מן הראוי להם וביקש מי שירצה להתנחל עמהם, והיו אנשים משבט מנשה שירצו בה, אולי אנשי מקנה היו, ונתן להם חלקם".   ד.    האבן עזרא מיישב, שכל הזמן חצי שבט מנשה היה יחד עם שבטי ראובן וגד, אך לא הוזכרו בסיפור, משום שהוא היה רק חצי שבט, ולא היה מרכ

בס"ד פרשת ויחי - למה דווקא אפרים ומנשה ? המנהג לברך את הילדים מנהג מקובל ונפוץ הוא לברך את הבנים בליל שבת בברכה הלקוחה מפרשתנו (בראשית מח', כ') : "ישִׂמךָ א‑להים כאפרים וכמנשה" (ו"ישימֵך א-להים כשרה רבקה רחל ולאה" - לבנות), ולאחר מכן לברכם ב"בברכת כהנים", דהיינו "יברכך ה' וישמרך" וכו'. כבר רש"י במקום כותב: "הבא לברך את בניו יברכם בברכתם ויאמר איש לבנו ישימך א-להים כאפרים וכמנשה". מנהג זה מופיע לראשונה בסידורו של ר' יעקב מעמדין, אבל התפשט מהר מאד ברוב קהילות ישראל.   מדוע דווקא אפרים ומנשה? נעסוק פה בשאלה מדוע נוהגים לברך את הבנים בנוסח "כאפרים וכמנשה"? וכי אין אישים אחרים בתנ"ך המהווים דוגמה לילדים? למה לא לברך אותם "כאברהם יצחק ויעקב" (במקביל לבנות שלגביהן מזכירים את האמהות)? או כשמות השבטים? האם אפרים ומנשה עשו מעשים כל כך מיוחדים כדי שנזכירם בכל ליל שבת? לשאלה זו, ברצוני להביא 5 תשובות שונות כאשר כל תשובה פותחת צוהר חדש ומעניין בפני עצמו.   א.          יזכו חינו