פרשת מטות - למה דווקא חצי שבט המנשה?

 בס"ד

פרשת מטות - למה דווקא חצי שבט מנשה?

בפרשתנו מסופר על בקשת בני שבט גד וראובן לנחול בעבר הירדן המזרחי. משה בהתחלה מסרב, אך אח"כ הוא מסכים בתנאים מסוימים. אך לפתע מתווסף חצי שבט משנה לסיפור. וקופצת השאלה, איך חצי שבט מנשה קשור לראובן וגד?

 

נציע כאן שבעה הסברים לשאלה זו:

א.   המדרש (רבה פד, כ) מתרץ ששבט מנשה נענש, שנחלתו תתחלק ל-2 חלקים, משני עברי הירדן. עונש כל כך שמנשה (בן יוסף) רדף אחרי השבטים בגניבת הגביע של יוסף, וגרם להם לקרוע את בגדיהם ל-2.

 

ב.   תלמיד רס"ג (הובא בדעת מקרא עמ' שצ, הערה 32), כותב שמכיר בן מנשה ירש מסבו יוסף שטחים שלו כשליט מצרים, שהיו בארץ הגלעד, ומכיר קרא להם גלעד, על שם בנו גלעד. ועכשיו הם באו לנחול חלקם.

 

ג.    הרמב"ן מתרץ: "ראה {משה} שהיא ארץ גדולה יותר מן הראוי להם וביקש מי שירצה להתנחל עמהם, והיו אנשים משבט מנשה שירצו בה, אולי אנשי מקנה היו, ונתן להם חלקם".

 

ד.   האבן עזרא מיישב, שכל הזמן חצי שבט מנשה היה יחד עם שבטי ראובן וגד, אך לא הוזכרו בסיפור, משום שהוא היה רק חצי שבט, ולא היה מרכזי בסיפור. אבל בשעה שהוזכרה החלוקה ממש, הוזכר גם חצי שבט מנשה.  

 

ה.   העמק דבר (דברים ג, טז) תירץ שבעבר הירדן המזרחי לא היה מספיק כוח רוחני, לכן הניח אותם משה לחזק אותם רוחנית. שבט מנשה התאפיין בתלמידי חכמים, כפי שכתוב בשופטים: "מני מכיר ירדו מחוקקים" ודורשת הגמרא, שהיו משבט מנשה תלמידי חכמים.

 

ו.     ד"ר איתן פינקלשטיין – ראובן הוא הבכור של לאה (שנדחה מבכורתו), גד הוא הבכור של זילפה שפחת לאה (שגם לא זכה לבכורה). כדי שבני לאה לא יתנתקו מעם ישראל, ועם ישראל לא יתחלק לשני עמים, בוחר משה את חצי שבט של הבכור של הבכור מצד רחל (מנשה בן יוסף), ומחבר אותו בשני צידי ארץ ישראל, כדי שעם ישראל יישאר מאוחד.

 

ז.    הרב ישי מרצבך (אח שלי) – על גבי הסברו של העמק דבר יש להוסיף, ששבט מנשה מנוסים ביכולת שלהם לחיות בגלות ולא 'להתקלקל'. אפרים ומנשה הוכיחו בילדותם במצרים כי ניתן לגדול בארץ רחוקה ובכל זאת להישאר נאמנים לדרך! אז למה לא שבט אפרים? יהושע הוא משבט אפרים, כדי להיות לויאלי למערכת אין אפשרות שהוא יפעל לכיבוש הארץ בלי כל שבטו ומשפחתו. אולם מנשה, תפקידו ללמד את ראובן וגד איך חיים במקום שאינו ארץ ישראל ממש.

 

דווקא בימי החופשה כשאנו קצת מתרחקים מהקודש: הישיבה, האולפנה, או שאר מסגרות קבועות. דווקא בימים שאנו מטיילים בכל רחבי הארץ והעולם, חשוב לשמור על הקדושה ביתר שאת. דווקא כשמגיעים למקומות הרחוקים מהקודש – נשתדל לשמור יותר על עצמנו מבחינה רוחנית.

 

שבת שלום.

 הלל מרצבך