בס"ד

פרשת דברים - מתן תורה או מתן חורבן

מהו הר חורב?

ספר דברים פותח בדברי משה רבנו לעם ישראל, הנמשכים לאורך כל הספר. על פי פשוטו של מקרא, הפסוק הראשון שבו משה מתחיל לתאר באופן ישיר את מסע בני ישראל הוא (דברים א, ו): "ה' אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ בְּחֹרֵב לֵאמֹר, רַב לָכֶם שֶׁבֶת בָּהָר הַזֶּה". חז"ל מבארים לנו שחורב זהו הר סיני (בבלי שבת שבת דף פט ע"ב): "אמר רבי אבהו: הר סיני שמו, ולמה נקרא הר חורב? שירדה חורבה לאמות העולם עליו".

 

תמיהות על הפסוק

על פסוק יש לשאול מספר שאלות:

1.     מדוע כתוב "ה' א-להנו", הרי מספיק שיהיה כתוב אחד משמותיו של ה'?

2.     למי מופנה הצווי: "לאמור"? ולשם מה צריך לאמור בכלל, הרי זה היה ציווי חד פעמי?

3.     מדוע ה' אומר "רב לכם", מה רע שישבו בהר סיני ויעסקו בתורה? היש דבר נפלא מכך?!

4.     מדוע כתוב דוקא "בהר הזה" זה מיותר, היה מספיק שיהיה כתוב: "רב לכם לשבת בחורב"?

5.     אם הר סיני והר חורב זה אותו דבר, מדוע נכתב כאן דוקא חורב, ולא הר סיני?

6.     המילים "בהר הזה", בניגוד לאיזה הר זה נאמר?

 

כיצד רש"י הבין את הפסוק

רש"י מבאר את הפסוק כך: "רב לכם שבת- כפשוטו. ויש מדרש אגדה: הרבה לכם גדולה ושכר על ישיבתכם בהר הזה, עשיתם משכן מנורה וכלים, קבלתם תורה, מניתם לכם סנהדרין, שרי אלפים ושרי מאות".

צריך להבין בפירוש הראשון ברש"י, מה כוונתו במילה "כפשוטו". מה פשט הפסוק? מדוע ה' לא רצה שנשב בהר סיני?

ועוד צריך להבין את דברי המדרש המובאים ברש"י, שמבאר שהמילה "רב" היא מלשון "ריבוי" שכר: "הרבה לכם גדולה ושכר על ישיבתכם בהר". שאם אכן זה מלשון "ריבוי" שכר, מדוע ה' מצווה מיד לעזוב את המקום: "פנו וסעו לכם"? אם היה כל כך טוב וחשוב שם, מדוע בני ישראל נדרשים לנסוע משם?

 

הר חורב מול הר הלבנון

ונראה להסביר, שהר סיני הוא מקום שבו ניתנה התורה, מקום מרומם וקדוש. אך הר סיני הוא לא המטרה, הר סיני הוא רק שלב של קבלת התורה. המטרה היא ארץ ישראל, הר הלבנון, הר בית. ה' מצווה את בני ישראל לקחת את התורה וליישם אותה בארץ ישראל.

 

יישום התורה בארץ

ישנה נטייה של בני אדם להשתקע בעולמות רוחניים, ולא להוריד את עולם הרוח למרחבי המציאות, וזה פגם בלימוד עצמו. הלימוד תורה צריך להיות כקרש מנוף ע"מ לרומם את כל המציאות כולה. ומי שנשאר בלימוד תורה שבחו"ל, ולא מבין שהתורה בחו"ל היא רק שלב ליישום התורה בא"י, מפספס את עיקר העניין של התורה, וכדברי המדרש (מדרש אגדה ויקרא פרק כו ד"ה [ג] אם בחקתי): "שיהא אדם לומד בתורה על מנת לשמור המצות לעשותם, שהלומד על מנת שלא לעשות נוח לו שלא נברא בעולם".

 

המצוות בחוץ לארץ כציון זיכרון

המצוות בחו"ל הם רק כסימנים לקראת הקיום שלהם במלוא עוצמתן בא"י, וכדברי המדרש (ילקוט שמעוני עקב רמז תתסט): "ואבדתם מהרה אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים, משל למלך שכעס על אשתו וטרפה לבית אביה אמר לה הוי מתקשטת בתכשיטיך שכשתחזרי לא יהו עליך חדשים, כך אמר להם הקב"ה לישראל בני היו מצויינין במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים, הוא שירמיה אומר 'הציבי לך ציונים שימי לך תמרורים'"

 

תשובות לתמיהות על הפסוק

ונראה שכך ניתן לענות על השאלות לעייל. השם: ה' אלוקים מציין את השילוב של הדין והחסד, זהו שלמות של גילוי ה'. ה' אומר לבני ישראל, אם אתם מחפשים את השלמות שלי, את האיזון הנכון, אין זה כאן בהר סיני, אלא בהר הלבנון, בארץ ישראל.

ומעתה מובן למי מופנה הציווי "לאמר", נקודה זאת חשובה לדורי דורות, בכל הגלויות כולם, שגלוי לפניו יתברך, הן בימי עזרא והן בימינו אנו, שלא ירצו לעלות לא"י בטענות שונות: של "ביטול תורה", איך אפשר לקיים את המצוות בארץ הזאת, נעשה בחו"ל "בחינת" ארץ ישראל או יש לנו כאן את "ירושלים של ליתא" לא צריך את ארץ ישראל, וטענות דומות. אומר ה' לדורי דורות: "רב לכם שבת בהר הזה, פנו וסעו לכם", אתם אמנם בהר גבוה, אך לא בזה אני חפץ, אני מחפש הר אחר. אני מחפש את הר הלבנון, זהו ההר שאני רוצה שתקימו. הר עם התמודדויות קשות, עם ייסורים רבים, אעפ"כ רק שם אני נגלה.

ומעתה יובן, מדוע דוקא הוזכר בפסוק "הר חרב", חורב מלשון יובש וחורבן. ההר הזה יכול גם להביא חורבן לתורה, ולא רק פריחה וגדלות. וכן חורב (ללא "ו"), הוא מלשון חרב, שהר הזה יכול להיות מסוכן כחרב, שהתורה יכולה להיות כסם המוות, כדברי הגמרא (תענית ז ע"א): "כל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות". וכן מלשון יובש, כדברי גדעון (שופטים פרק ו, לז): "אִם טַל יִהְיֶה עַל הַגִּזָּה לְבַדָּהּ וְעַל כָּל הָאָרֶץ חֹרֶב", התורה יכולה להיות יבשה ללא חיים של תורה, שהם מתקיימים רק בארץ ישראל.

 

לסיום

שנזכה בקרוב שכל עם ישראל ישוב לארצו, לחיות את חיי התורה בשלמותם. ונראה בהשראת השכינה במהרה בימינו.