דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת אחרי מות – דיוק בעמידה לפני ה'   תחילת הפרשה מתחילה בפסוקים הבאים (ויקרא טז א-ב) : " וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי ה' וַיָּמֻתוּ: וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת ".   ה' מעביר למשה את המסר להעביר לאהרון, כיצד הוא צריך להיכנס לקודש הקודשים, בכדי שלא ימות. בהמשך הפסוקים ישנו תיאור מפורט של כל הפרטים הנצרכים והפעולות הנדרשות בכדי שהכהן הגדול יכנס לקודש הקדשים ולא ימות. אלו קורבנות עליו להקריב, וכיצד הוא צריך להיות לבוש בשעה שנכנס לפני ולפנים.   השאלה המתעוררת היא, מהו הקשר בין מות שני בני אהרון לבין כניסת אהרון להקטיר קטורת, מדוע התורה טורחת לציין לנו שהציווי הזה הגיע מיד אחרי מות שני בני אהרון? רש"י בתחילת הפרשה עונה על שאלה זו על פי המדרש: " אחרי מות - מה תלמוד לומר? היה רבי אלעזר בן עזריה מו

בס"ד פרשת שמיני – בדמייך חיי נדב ואביהו הגדולים בפרשת שמיני מופיע סיפור שריפתם של נדב ואביהו בני אהרון הכהן, בשעת חנוכת המשכן בהקריבם אש זרה. עליהם נאמר בתורה: "בקרבי אקדש". רש"י כותב על פי המדרש שמשה אמר לאהרון: "יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך".   כיצד זה ייתכן? הרבה שנים חשבתי שאולי משה סתם מעודד את אהרון, שהרי אם הם גדולים ממשה ואהרון, מדוע זכו אהרון ומשה להיות מלך וכהן גדול ולא זכו לכך נדב ואביהו? ובפרט שכותב הרמב"ם "לא קם בישראל כמשה עוד". ובמיוחד שכבר בתורה כתוב שהם חטאו בכך שהקריבו "אש זרה" אשר לא ציוו אותם. וחז"ל הוסיפו וכתבו שהם חטאו בחטאים נוספים, בכך שהורו הלכה בפני משה רבם, או ששתויי יין נכנסו לעבודה, אם כן כיצד ייתכן שהם גדולים ממשה ואהרון? ועוד נקודה שלא הייתה ברורה לי, למה משה אומר לאהרון שצריך שמישהו ימות כדי שתשרה שכינה? אי אפשר שיהיה טוב בלי שימותו אנשים?   נשמות שנועדו למסור את הנפש חשבתי להציע תשובה , אחרי שכבר

בס"ד פרשת שמיני – להמשיך הלאה על מי נאמר "בקרבי אקדש"? כתוב בפרשתנו אחר מות נדב ואביהו (פרק י, פסוקים ב-ג) : " וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי ה' וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי ה': וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן ". חז"ל מעידים לנו שנדב ואביהו היו צדיקים, כפי שמפרש רש"י ע"פ המדרש: "אמר לו משה לאהרן אהרן אחי יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום והייתי סבור או בי או בך, עכשיו רואה אני שהם גדולים ממני וממך". ובכל זאת אהרון לא מתרעם, הוא מקבל את גזר הדין באהבה. לפי הסברו של רש"י נדב ואביהו היו הגדולים ביותר, ובעצם מיתתם זכה המשכן להתקדש.   אהרון והכהנים כמקדשי שמו מעניין לראות את פירושו של הרשב"ם נכדו של רש"י שמבין אחרת וכך ה רשב"ם (ויקרא פרק י) כותב: " מיד כששמע אהרן היה רוצה להניח העבודה ולהתאבל על בניו: ויאמר משה אל אהרן - אל תתאבל ואל תבכה ואל תחדל מן העבודה, כי הדבר הז

בס"ד פרשת שמיני - לשמור על הדממה למה אהרון שתק? אחר שאהרון הכהן הגדול מתבשר על מות בניו האהובים נדב ואביהו הוא מגיב בדממה. על המילים "וידום אהרון". הפרשנים הציעו הסברים שונים מדוע אהרון דמם: 1. שתיקת התדהמה – כל כך נדהם והוא פשוט שותק כי הוא לא מסוגל לדבר (אברבנאל). 2. שתיקה של קבלת הדין באהבה (ספורנו, חזקוני, הכתב והקבלה) . 3. שתיקה של איפוק וחשיבה איך נכון להגיב. כשיעקב אבינו מגלה בתו דינה נאנסה כתוב: "ויחרש יעקב עד בואם". הוא שומר על איפוק ומזמין את בניו לחשיבה על מה ולמה זה קרה, ומה צריך לעשות. 4. שתיקת כנועה – שתיקה של איבוד התקווה וטעם לחיים. כמו אותם ניצולי שואה ששתקו אחרי התופת שהם עברו. שאינם מסוגלים כלל לדבר מרוב צער ועגמת נפש.   סיפורו של צמח דוד פרג'ון ז"ל ברצוני לנסות להציע פירוש נוסף לאור תופעה שראיתי לפני כמה שנים. במוצאי פורים תשע"ט, נפטר לעולמו מדום לב ביישובנו האברך היקר צמח דוד פרג'ון ז"ל (בן 22 במותו). ביום פטירתו הספיק לקיים מצוות רבות: o      קם לתפילת ותיקין , כדי להכין את עצמו רוחנ