דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת צו – בין פעולת ה' לפעולת האדם אנו כעת בין פורים לפסח. פורים ופסח אלו שני חגים הפוכים: בפסח – אנו סבילים. ה' הוציא אותנו. "הוצאתי אתכם מארץ מצרים". "ואשא אתכם על כנפי נשרים". בפורים – אנו פועלים. מרדכי קורע את בגדיו. אסתר עושה תרגיל לאחשורוש. ה' לא מוזכר במגילה כלל. כביכול כל הנס בידי בני אדם. חודש ניסן הוא החודש הראשון: "ראשון הוא לכם לחודשי השנה". כשתינוק נולד הוא זקוק לעזרה מאמא ואבא לכל דבר. לאט לאט הוא הופך להיות עצמאי. בפורים אנחנו כבר ממש עצמאיים. ה' מסתתר לגמרי. התבגרנו. השנה היא כמו מעגל. היא לא נגמרת בחודש אדר היא ממשיכה אחר כך לחודש ניסן. עולים כיתה. עוברים ממצב שפעלנו בעולם. להבין שוב שאנו מתחילים מהתחלה בביטול מוחלט לה'. פרשת צו פותחת בציווי (ויקרא ו, ב) : "צַו אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו לֵאמֹר זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה הִוא הָעֹלָה עַל מ וֹקְדָה עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ תּוּקַד בּוֹ". ויש לשאול על כך שתי שאלות : א.   מדוע יש חזרה פסוקים, ש

בס"ד פרשת תרומה - היופי הפנימי בתוך כל אחד ואחד ככל שיותר מעמיקים במבנה המשכן ניתן לראות פנינים מעניינים על העולם, וגילויים בנפש האדם. על הפסוק: " וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם ". – כותב האלשיך (שמות כה, ח): " "בתוכו" לא נאמר, אלא "בתוכם" - מכאן שהקב"ה משרה שכינתו בתוך כל אחד ואחד מישראל ".   למה מסתירים את היופי? כשמתבוננים על מבנה המשכן ניתן לראות נקודה מעניינת. בהבטה חיצונית על המשכן רואים יריעות עיזים שמחוברות בקרשים. במבט חיצוני המשכן נראה בהחלט יפה, אך ללא הרבה פאר והדר. אך בהסתכלות פנימית יותר מתחיל להתגלות העושר והפאר שהיה קיים במשכן. כשנכנסים לחצר המשכן ורואים את הכיור שעשוי מנחשת  ואת מזבח העולה שעשוי מנחשת . נחושת זה כבר מתכת יקרה ויפה, והיא בהחלט מרשימה. אך אם מתבוננים קצת יותר לעומק, ניתן לראות גם אדני הכסף שנמצאים על העומדים שבתוך החצר. אדנים מכסף זה בהחלט מראה מרשים ומיוחד. אותם כוהנים שהורשו להיכנס עוד קצת פנימה אל הקודש, זכו לראות את: השולחן, המנורה ומזבח הקטורת שהם כלים שהיו עשוי