רשומות

מוצגים פוסטים עם התווית פרשת בחקתי

פרשת בחוקותי - שכיר או פועל

תמונה
 בס"ד פרשת בחקתי - עמל התורה עצמאי או פועל לא מזמן פגשתי חבר, ואחרי שיחה קצרה שאלתי אותו: "מה אתה עושה ביום-יום?" והוא ענה: "עובד בנגרייה כבר 3 שנים". עוד קצת התעניינתי. והוא המשיך וסיפר שהוא כבר מתמקצע בתחום כי הוא עובד קשה 5 ימים בשבוע ובערך 12 שעות בכל יום. והוא מרוצה מאוד. המשכתי ושאלתי אותו: "אם אתה כבר כזה מקצוען, אז למה אתה לא פותח עסק משלך, וכבר תרוויח יותר?" והוא ענה: "לפתוח עסק זה כאב ראש. זו טרדה בלתי פוסקת. כפועל, בסיום יום העבודה אני הולך לבית ולא דואג מהמשכורות לעובדים, לא דואג מהעבודה, אין תלונות. לא מטריד אותי שהבוס שלי בחובות והלקוחות לא משלמים. אני מקבל משכורת שמספיקה לי וזהו". שאלת ההתלבטות האם להיות בעל עסק עצמאי או להיות פועל מעסיקה אנשים רבים. ובהחלט יש צדדיים לכאן ולכאן.   עמל תורה   מעניין לראות שפרשתנו פותחת בפסוק (ויקרא פרק כו, ג) : " אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם ": בהתבוננות בפסוקים ניתן לראות שישנם שלושה ציווים שמופיעים כאן: א. ללכת ב

פרשת בחקתי - בין ר' יהודה לר' שמעון

תמונה
בס"ד פרשת בחקתי – בין ר' שמעון לר' יהודה על הפסוק:         " וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ וְחֶרֶב לֹא תַעֲבֹר בְּאַרְצְכֶם" (ויקרא כו, ו) נחלקו התנאים ( תורת כהנים בחוקותי פרק ב, א)  מה משמעות: " "  וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה רָעָה מִן הָאָרֶץ"? o      רבי יהודה [בר אלעאי] אומר: לא יהיו לעתיד לבוא חיות רעות, o      רבי שמעון [בר יוחאי] אומר: יהיה לעתיד לבוא אריה וזאב... רק שהם לא יזיקו "וגר זאב עם כבש". -        מהו שורש מחלוקתם של ר' יהודה ור' שמעון? -        מסביר הגאון הרוגוצ'ובר (ב"צפנת פענח" על הפסוק), שר' יהודה ור' שמעון חלוקים ביניהם בהבנת המושג ' שביתה ' שבפסוק: "והשבתי חיה דעה מן הארץ": o      לדעת ר' יהודה 'השבתה' פירושה אבדון , ביטול מוחלט של עצם המציאות הממשית. o      לדעת, ר' שמעון, להשבית תלוי בכוונת הדבר. -        מקור ליסוד זה ניתן לראות במחלוקת ר' יהודה ור' שמעון לעניין ביעור חמץ , שאף בו נאמר "אך ביום הראשון תשביתו

פרשת בחוקותי - ערכה של אישה

תמונה
 בס"ד פרשת בחקתי - ערכה של אישה   הבדל כלכלי בין הזכר לנקבה בסוף פרשתנו מוזכר דיני ערכין והקדשות. כאשר אדם מקדיש אדם אחר לבית המקדש, הוא נותן את שוויו של האדם שהקדיש. התורה נותנת לנו את ערכו הכלכלי של כל סוג אדם. אם נעיין בטבלת המחירים שהתורה נותנת לנו נגלה משהו מעניין:   זכר נקבה גיל: חודש עד 5 שנים 5 שקלים 3 שקלים גיל: 5-20 שנה 20 שקל 10 שקל גיל: 20-60 שנה 50 שקל 30 שקל גיל: 60 שנה ומעלה 15 שקל 10 שקל   מי שווה יותר? במבט ראשון על הטבלה הנ"ל, נראה יתרון מוחלט לזכר, הזכר שווה יותר בכל שלבי החיים. אמנם התורה רק דברה על ערכו הכלכלי, וכלל לא דברה על ערכו הרוחני, אך בהחלט ניתן לזהות כאן משהו פנימי יותר. כשמתבוננים יותר לעומק בהשוואה בין הזכר לנקבה, רואים שכאשר האישה מתבגרת השווי הכלכלי שלה יורד פחות מהירידה בשווי של הגבר כשהוא מתבגר, האשה יורדת מ- 30 שקל, ל- 10 שקל, ואילו הזכר יורד מ- 50 שקל ל-15 שקל.