דברי תורה לפרשת השבוע

  בס"ד פרשת נצבים - בשמים או מעבר לים פעם פגשתי חבר, ששאלתי אותו למה אתה לא מקפיד על תפילת מנחה, והוא ענה לי: "כל אחד מקיים מה שהוא יכול! אפילו משה רבנו חטא!"   בפרשתנו מובא עידוד לבני ישראל, לקיים את התורה (דברים פרק ל, יא-טו) : "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:   לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:   וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:   כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ".   יש לשאול שאלה, מדוע התורה כותבת גם שהיא "לא בשמים" ואח"כ "לא מעבר לים" מה החידוש בכך? הרי אם היה כתוב שהיא לא "מעבר לים" קל וחומר שהיא לא בשמים, וזה היה כבר מספיק?   וחשבתי לענ"ד, שאולי ניתן להסביר, ששתי האמירות הללו הם כנגד שתי טענות שונות שיש ליצר הרע, למה לייאש א

  בס"ד פרשת כי תצא – בגלל לחם ומים בפרשתנו ישנה איסור מעניין להתחתן עם עמוני ומואב ( דברים פרק כג, ד-ז ) : "לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה' גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה' עַד עוֹלָם:   עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ: ... לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם:"   וצריך להבין את מהות האיסור: א.    מדוע ה' החמירו כל כך עם עמון ומואב שאינם רשאים לבוא בקהל לעולם רק בגלל שהם לא קידמו את בני ישראל בלחם ומים? וכי הם חייבים בכך? ב.    ובפרט שיש מהפרשנים (החזקוני ועוד) שאומרים שהם נתנו להם לחם ומים בתשלום ! גם אנחנו היום משלמים על הלחם והמים אז למה זה כל כך חמור? ג.     ובפרט שהיה לעם ישראל את באר מרים ואת המן ! אז מדוע זה כל כך חמור שלא נתנו להם משהו שהם לא צריכים? ד.    האם חוסר בקידום בלחם ומים עדיף על פני המצרים שעינו אותנו 210 שנים וה' אסר

  בס"ד פרשת שופטים - מה זה להיות "תמים"? בפרשתנו מובא הפסוק (דברים יח, יג) : "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ". זו מצווה מיוחדת, שעד היום יש המצטטים אותה לכל מיני כיוונים, עד כדי הפוכים. "תמים תהיה" ולכן אל תחשוד בכל מיני סיפורי מופתים על בבות שונים אלא תאמין בהם בתמימות ופשיטות, או "תמים תהיה עם ה' " בדוקא, ולא עם כל מיני אותות ומופתים שונים. נראה ששאלה זו תלויה בהבנתם של הפרשנים השונים. יש מהפרשנים שביארו שהציווי להיות "תמים" הוא קבלת גזירת ה' (במובנים שונים), ויש שביארו שהציווי להיות "תמים" הוא מלשון שלמות דהיינו לקבל את התורה ולכפור באמונות האחרות, שמשמעותו כפירה בדברים אחרים. ננסה לראות כיצד ביארו הפרשנים את משמעות הפסוק תמים: "תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה' אֱלֹהֶיךָ".   א.     תיאור מציאות: מי ששלם במעשיו הוא עם ה' ראשית, לא כל הפרשנים הבינו שמדובר כאן על ציווי, מדברי הספרי משמע שאין כאן ציווי, אלא תיאור מציאות (פיסקא קעג) , שמשמעותו שמי שיהיה שלם - יהיה עם ה': "תמים