דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת בחקתי - עמל התורה עצמאי או פועל לא מזמן פגשתי חבר, ואחרי שיחה קצרה שאלתי אותו: "מה אתה עושה ביום-יום?" והוא ענה: "עובד בנגרייה כבר 3 שנים". עוד קצת התעניינתי. והוא המשיך וסיפר שהוא כבר מתמקצע בתחום כי הוא עובד קשה 5 ימים בשבוע ובערך 12 שעות בכל יום. והוא מרוצה מאוד. המשכתי ושאלתי אותו: "אם אתה כבר כזה מקצוען, אז למה אתה לא פותח עסק משלך, וכבר תרוויח יותר?" והוא ענה: "לפתוח עסק זה כאב ראש. זו טרדה בלתי פוסקת. כפועל, בסיום יום העבודה אני הולך לבית ולא דואג מהמשכורות לעובדים, לא דואג מהעבודה, אין תלונות. לא מטריד אותי שהבוס שלי בחובות והלקוחות לא משלמים. אני מקבל משכורת שמספיקה לי וזהו". שאלת ההתלבטות האם להיות בעל עסק עצמאי או להיות פועל מעסיקה אנשים רבים. ובהחלט יש צדדיים לכאן ולכאן.   עמל תורה   מעניין לראות שפרשתנו פותחת בפסוק (ויקרא פרק כו, ג) : " אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ וְאֶת מִצְוֹתַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם ": בהתבוננות בפסוקים ניתן לראות שישנם שלושה ציווים שמופיעים כאן: א. ללכת ב

 בס"ד פרשת אמור - העמל היומיומי   סיפור פתיחה כשהייתי אברך בישיבה יום אחד הגיע אליי החברותא שלי ועיניו נוצצות. מצאתי דרך איך להיות עשיר בלי להתאמץ. - "ומה הגילוי שמצאת?" התעניינתי. והחבר הסביר על שיטת מכירת מוצרים בשיטת פירמידה. רק צריך לרכוש תוסף תזונה שהוא מאוד בריא בכמה אלפי שקלים, לשכנע עוד חמישה אנשים לקנות גם, ואח"כ הכסף זורם ללא הפסקה. קצת התווכחתי אתו, אך מכיוון שהוא היה נחוש בעניין לא רציתי לצנן לו את ההתלהבות. הוא היה משוכנע בכך שתוך כמה חודשים מאברך תפרן הוא יצליח לקנות בית יוקרתי. כעבור כמה חודשים, הוא אמר לי בפנים נפולות את המשפט: "כנראה שאין כסף בקלות! זה פשוט לא עובד! רק הפסדתי הרבה זמן וכסף!"   מועדים, מנורה ושולחן בפרשת השבוע שלנו, אחר שמסופר לנו על מועדי ישראל, התורה לפתע מציינת את החובה להדליק את המנורה במשכן, ולערוך את לחם הפנים על השולחן. ויש לתמוה , מדוע דווקא כאן מופיע הציווי להדליק את המנורה ולערוך את שולחן לחם הפנים? היה יותר מתאים שציווי זה יופיע אחרי הציווי לבנות את המשכן (בסוף ספר שמות), או במקומות אחרים בתורה?

  פרשת תצווה - אבא ואמא בבגדי הכהן גדול בשני מקומות בבגדי אהרן נכתבו שמות שבטי ישראל: א.    באבני האפוד שעל כתפי הכהן הגדול. ב.     באבני החושן שעל ליבו של הכהן הגדול.   ובשניהם המטרה היא זיכרון . א.    "וְשַׂמְתָּ אֶת שְׁתֵּי הָאֲבָנִים עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד אַבְנֵי זִכָּרֹן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל". ב.     "וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּחשֶׁן הַמִּשְׁפָּט עַל לִבּוֹ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ לְזִכָּרֹן לִפְנֵי ה' תָּמִיד ".   ויש לשאול כמה שאלות: א. מדוע צריך לכתוב את שמות בני ישראל פעמיים על בגדי הכהן הגדול ? ב. מדוע בחושן הזיכרון "תמיד", ואילו באפוד לא כתוב " תמיד "? ג. מדוע באפוד ה"זיכרון" " לבני ישראל ", ואילו בחושן ה"זיכרון" הוא " לפני ה' "?   שמעתי מהרב רן כלילי, שקיימים שני הבדלים בכתיבת השמות:   א. אופן כתיבת השמות : באפוד השמות מחולקים ששה וששה על שני אבני האפוד, ואילו בחושן – כל אחד על אבן בפני עצמה. ב. סדר כתיבת השמות: בחושן השמות נכתבו לפי

בס"ד פרשת ויקהל – מלאכות קדושות שאלות על הקשר בין שבת למשכן בפרשתנו מופיע פעם נוספת ציווי על שמירת השבת . נעלה מספר שאלות על הקשר בין מצוות השבת לבניית המשכן: א.   אם נתבונן בפסוק נשים לב שמעבר לציווי לשמור את השבת, התורה מספרת שעושים מלאכה שישה ימים: (שמות לה, ב) : " שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' ". וצריך להבין מדוע יש לתאר את עשיית המלאכה במשך השישה ימים? מדוע יש בכך צורך? ב.   מדוע הסמיכו את ציווי המשכן לשמירת שבת? יש לציין, שגם בפרשת כי תשא, אחר אזכור הנציגים לבניית המשכן, מופיע הציווי לשמור את השבת (שמות לא, טו) : " שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַה' ". וצריך להבין מה הקשר האדוק בין שמירת השבת למלאכת בניית המשכן? ג.    יש  להוסיף ולשאול על דברי הגמרא (שבת דף מט ע"ב) שכותבת שכל המלאכות האסורות בשבת נלמדות מהמלאכות שבהם נבנה המשכן: " אבות מלאכות ארבעים חסר אחת כנגד מי? ... כנגד עבודות המשכן &quo