דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת נצבים - לעשות עם הלב   בסיכום דברי משה את התורה הוא מעביר לנו מסר חשוב (פרק ל פסוק יא – יד): "כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא: ... כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:"   לקיים מצוות עם הפה זה הגיוני: יש תפילה, יש לימוד תורה, יש ברכות, יש שמירת הלשון. שאלה: אבל איך עושים משהו עם הלב? איך מקיימים "וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ"? איזה פעולה אפשר לעשות עם הלב? יש שהסבירו (הרמב"ן והספורנו) שמדובר על מצוות חזרה בתשובה שצריכה להיות מתוך הלב. ובלא רצון פנימי אין ערך לתשובה. אך לסוברים שמדובר על כלל קיום התורה , איזה מצווה עושים בלב?   נראה להסביר , שכל התורה תלויה בלב: "רחמנא ליבא בעי". הטיב לתאר זאת המלבי"ם (דברים ל, יד): "שהלב מושל באדם, והיא הבוחרת לסור מרע ולבחור בטוב". כפי שמבאר בעל הבכור שור: "פה בלא לב אינו כלום, דאחר כוונת – הלב הן הן הדברים". ה' רוצה את הלב שלנו. הוא לא מחפש רק

 בס"ד פרשת קרח - "דבר אליי בפרחים" פתיח לאחר שקרח ועדתו מקבלים את עונשם, ה' כועס ומתפרצת מגפה שגובה את מותם של 14,700 מעם ישראל. לאחר עצירת המגיפה, מודיע ה' למשה שכל שבט יקח מטה ויכתוב עליו את שמו, ויניחו המטות עם מטהו של אהרון באוהל מועד, והמטה שיפרח הוא האיש שה' בחר בו להיות הכהן הגדול. ובכך יסור הקטרוג שקיים כנגד משה ואהרון. ואכן כך עושה משה, נשיאי השבטים מביאים כל אחד את מטהו יחד עם מטה אהרון. ומניח משה את המטות לפני ה' באוהל מועד. כאשר אמר ה', כך היה (במדבר פרק יז, כב-כד) : "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל אֹהֶל הָעֵדוּת וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה אַהֲרֹן לְבֵית לֵוִי וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים: וַיֹּצֵא מֹשֶׁה אֶת כָּל הַמַּטֹּת מִלִּפְנֵי ה' אֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְאוּ וַיִּקְחוּ אִישׁ מַטֵּהוּ".   שאלות ויש לשאול כמה שאלות על נס פריחת מטה אהרון: א.     מדוע הנס נעשה בלילה בתוך אהל מועד, הרי זה ממעיט את הנס שיכולים לטעון שמשה החליף בלילה את מטה אהרון? (כל קוסם מתחיל אם תביא לו 13 מט

בס"ד פרשת במדבר – ודגלו עליי אהבה " דגל, מה זה? כלונס ומטלית אריג, לא אדוני! דגל הוא למעלה מזה. בדגל מוליכים בני אדם לאשר רוצים ואפילו לארץ היעודה. למען דגל הם חיים ומתים. זהו הדבר היחיד אשר למענו הם מוכנים למות בהמוניהם, אם מחנכים אותם לכך". כך כתב בנימין זאב הרצל לברון הירש.   לפני כמה שנים הונפו דגלי מצעד הגאווה לפני בנייני הרבנות הראשית בירושלים. מקרה זה הסעיר את הרבנים הראשית, והתעסקו בהם בתקשורת. אך בעצם למה?! זה רק דגלים, רק חתיכת בד! כמובן, שהדגל מבטא מבחינה סימבולית שייכות, אמירה ומסר לציבור.   מעניין שבפרשתנו כתוב: "איש על דגלו באותות לבית אבותם". הייתה חובה לכל שבט להניף את דגלו. המדרש מוסיף וכותב שהדגלים מבטאים את האהבה של ה' אלינו, כפי שנאמר בשיר השירים: "ודגלו עליי אהבה ". למה דווקא בדגלים יש ביטוי לאהבה בין עם ישראל לקב"ה?   אפשר לומר, שכפי שמעודדים של קבוצות ספורט מנופפים בדגלים לכבודה של הקבוצה, ככה גם אנחנו מנופפים בדגלים שה' ציווה אותנו כדי להביע את אהבתנו אליו, וממילא האהבה מתעוררת באופן הדדי.  

  בס"ד פרשת במדבר – לספור אחד את השני   פרשתנו פותחת בציווי ה' למשה למנות את בני ישראל (במדבר א, ב): " שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם ".   ויש לשאול על אופן הבקשה למנות את בני ישראל מספר שאלות: א.    למה כתוב את המילה " שאו את ראש", ולא כתוב: "תספרו" או "תמנו"? מה משמעות "שאו" בהקשר של מפקד? ב.    למה כתוב "את ראש ", היה אפשר לכתוב "שאו את בני ישראל"? ג.     למה כתוב " למשפחותם לבית אבותם ", אפשר לערוך מפקד אוכלוסין בלי לקשר למשפחות? ד.    למה כתוב "במספר שמות ", היה אפשר לכתוב "במספר"? למה צריך לקשר את השמות למניין האנשים? ה.   למה כתוב שוב פעם " לגולגלותם " - למה זה צריך להיות קשור לגולגולת של הראש?   ונראה לי לנסות להציע הסבר, שילמד אותנו מסר חשוב לחיים, כיצד צריך להתייחס אחד לשני:         א.       " שאו" - פירושו להרים. לכל יהודי

  בס"ד פרשת לך לך – ניהול קונפליקטים כיצד לנהל קונפליקט בפרשתנו יש התייחסות מרתקת לניהול קונפליקט. אברם ולוט הם קרובי משפחה, הם באים ביחד מחרן, אך לא מסתדרים אחד עם השני (בראשית פרק יג, ה-י) : "וְגַם לְלוֹט הַהֹלֵךְ אֶת אַבְרָם הָיָה צֹאן וּבָקָר וְאֹהָלִים: וְלֹא נָשָׂא אֹתָם הָאָרֶץ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב וְלֹא יָכְלוּ לָשֶׁבֶת יַחְדָּו: וַיְהִי רִיב בֵּין רֹעֵי מִקְנֵה אַבְרָם וּבֵין רֹעֵי מִקְנֵה לוֹט".   נוצר קונפליקט, נוצר מתח. מן הסתם ניסו לפתור כמה פעמים העלות עצות, דברו, החליפו עמדות. אך עדיין ישנו מתח שלא מאפשר לחיות יחד. ישנו פער גדול בין שתי תפיסות העולם של לוט ושל אברהם.   התרחקות מתוך אהבה שמעתי מידידי הרב ניר הרמן, שכאן מתחדש משהו מדהים, אברהם אבינו מלמד אותנו, איך לנהל קונפליקט:   "וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ".   אנחנו אחים, ואינני רוצה מריבה! אפילו שיש חילוקי דעות, אפילו שנאלץ קצת להתרחק, נישאר או

בס"ד פרשת קדושים - מצוות אהבת הרע הגדרת מצוות אהבת הריע בפרשתנו מופיעה המצווה (ויקרא יט, יח) : "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". על מצווה זו אמר ר' עקיבא (ספרא קדושים ב, ד) : "זה כלל גדול בתורה". ננסה להבין כיצד ניתן לקיים מצווה זו. הרמב"ם (דעות פ"ו, ה"ג) כותב את גדר המצווה: "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר "ואהבת לרעך כמוך", לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו". וכעין זה כתב הרמח"ל בספרו מסילת ישרים (פרק יא) כותב: "ואהבת לרעך כמוך, כמוך - בלי שום הפרש, כמוך - בלי חילוקים, בלי תחבולות ומזימות, כמוך – ממש".   איך אפשר להצליח לקיים כזו מצווה? ויש לשאול , וכי אפשר לאהוב אדם אחר כמוני ממש? האם אני צריך לאהוב את כל ישראל כפי שאני אוהב את ילדיי, את אשתי, את משפחתי?   לשאלה זו הובאו מספר תשובות. נפרוס כאן ארבע מהן:   א.     שמחה בהצלחת חברו כמו בהצלחותיו הרמב"ן על הפסוק (ויקרא יט, יז) כתב שאין הכוונה "אהבה"