פרשת קדושים - איך אפשר לקיים את מצוות ואהבת לרעך כמוך?

בס"ד

פרשת קדושים - מצוות אהבת הרע

הגדרת מצוות אהבת הריע

בפרשתנו מופיעה המצווה (ויקרא יט, יח): "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". על מצווה זו אמר ר' עקיבא (ספרא קדושים ב, ד): "זה כלל גדול בתורה". ננסה להבין כיצד ניתן לקיים מצווה זו.

הרמב"ם (דעות פ"ו, ה"ג) כותב את גדר המצווה: "מצוה על כל אדם לאהוב את כל אחד ואחד מישראל כגופו שנאמר "ואהבת לרעך כמוך", לפיכך צריך לספר בשבחו ולחוס על ממונו כאשר הוא חס על ממון עצמו ורוצה בכבוד עצמו".

וכעין זה כתב הרמח"ל בספרו מסילת ישרים (פרק יא) כותב: "ואהבת לרעך כמוך, כמוך - בלי שום הפרש, כמוך - בלי חילוקים, בלי תחבולות ומזימות, כמוך – ממש".

 

איך אפשר להצליח לקיים כזו מצווה?

ויש לשאול, וכי אפשר לאהוב אדם אחר כמוני ממש? האם אני צריך לאהוב את כל ישראל כפי שאני אוהב את ילדיי, את אשתי, את משפחתי?

 

לשאלה זו הובאו מספר תשובות. נפרוס כאן ארבע מהן:

 

א.    שמחה בהצלחת חברו כמו בהצלחותיו

הרמב"ן על הפסוק (ויקרא יט, יז) כתב שאין הכוונה "אהבה" מושלמת כפשוטו, אלא זה לשון "הפלגה" וביאר: "כי לא יקבל לב האדם שיאהוב את חבירו כאהבתו את נפשו". והוכיח דבריו מדברי רבי עקיבא שלימד (בבא מציעא סב ע"א): "חייך קודמין לחיי חברך", שמוכח מכך שאהבת עצמו גדולה מתוך אהבת רעהו. דהיינו שצריך האדם לשמוח בהצלחות של חברו, כמו ששמח בהצלחותיו (אך לא באותו שיעור שמחה).

וכעין זה כתב ר' אברהם אבן עזרא (ויקרא פרק יט פסוק יח): "שיאהב הטוב לחבירו כמו לנפשו", דהיינו שישמח בהצלחות של חברו כמו שהוא שמח בהצלחותיו. אך אין הכוונה שאצלו ואצל חברו זה אותה רמת שמחה.

 

ב.    "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך"

יש מהפרשנים שביארו שהכוונה במצווה זו, היא מה שאתה לא אוהב שעושים לך אל תעשה לחברך. כהתבסס על דבריו של הלל הזקן לאותו גר שרצה ללמוד את כל התורה על רגל אחת (שבת לא ע"א): "אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה".

כן פירש בתרגום יונתן בן עוזיאל (ויקרא יט, יח): "וּתְרַחֲמֵי לְחַבְרָךְ דְמַן אַנְתְּ סַנֵי לָךְ לָא תַעֲבֵיד לֵיהּ". וכן פירש הריב"א (ויקרא יט, יח): "מה שלא ירצה שיעשו לו, אל יעשהו לחבירו".

 

ג.     עשה לחברך מה שאתה מצפה שיעשו עבורך

החזקוני (ויקרא יט, יח) כתב שהמצווה היא: "לעשות לו טובה כמו שאתה אוהב שיעשה הוא לך". וכן כתב הכתב והקבלה (ויקרא יט, יח): "כל אופני הטוב והחסד שאדם מסכים בדעתו וגומר בלבו שראוי לו לקבל מאהובו יעשה לרעהו". דהיינו שכל מה שאתה חושב שמגיע לך כך אתה צריך לעשות גם לחברך.

 

ד.    שיעמיד עצמו במקומו של חברו, ויעשה עבורו את טובת חברו

ונראה לענ"ד, לנסות לבאר את המצווה הזו כך. אדם שאוהב את חברו צריך להעמיד את עצמו במקום רעהו, ויחשוב (בתור רעהו) מה הוא היה מצפה ורוצה מחברו (דהיינו מעצמו) שהיה עושה לחברו, ואת זה הוא צריך לעשות. זה משמעות "אהבת הרע" – לדאוג לצרכיו ולדרוש טובתו כפי מה שהיה החבר רוצה שאעשה במציאות שבו הוא נמצא. לא צריך לחשוב מה הייתי רוצה עבורי, אלא מה חברי היה שמח ומצפה שאעשה עבורו במציאות שבו הוא נמצא, ואת זה יש לי מצווה לעשות.

 

באופן כזה, מצד אחד, מצווה זו היא מעשית ואפשרית לקיום. מצד שני, היא אינה דורשת ממני לוותר על כל רכושי (שהרי לא מסתבר שחברי מצפה זאת ממני). ומצד שלישי, היא עומדת כטובת חברי, ולא נבחנת על פי הצרכים שלי (שהם לא תמיד תואמים את צרכי החבר).

 

לסיום

שנזכה לקיים את מצוות "ואהבת לרעך כמוך" בהידור, ובזכות הגדלת האהבה בין אדם לחברו, נזכה לתיקון חורבן בית שני, ותיקון מותם של תלמידי ר' עקיבא, ומתוך כך נזכה לגאולה השלימה. בב"א.