פרשת קדושים - למה לכבד את הזקנים?

 בס"ד

פרשת קדושים - למה לכבד את הזקנים?



הילדים היום שולטים בטכנולוגיה בדרך כלל טוב יותר מהוריהם. בחור צעיר יוכל בלחיצת מקלדת להשיג מידע רב יותר על נושא מסוים מכל מה שמוריו בבית הספר ובאוניברסיטה למדו במהלך חייהם.


ההשלכה התרבותית הישירה של העידן המודרני היא, שצעיר זה נחשב יפה ומוצלח יותר ממבוגר וזקן.

 

קראתי, שבחורה אתיופית תיארה שהזקנות בעדה שלהם נקראו "נביאות". ובצעירותה היא ציפתה שיהיה לה כבר שערות לבנות של זקנות, כי השערות הלבנות מעידות על חכמה מיוחדת. היום ניתן למצוא זקנות אתיופיות המתחננות לאוכל ומחסה בפני ילדיהם.

 

אם פעם גיבורי התרבות היו בעלי הוותק והניסיון, שרק השביחו ככל שהזמן חלף, כיום מושא ההערצה זה אותו בחור תיכון שכבש את בימות כוכב נולד, ושאר ראליטי = רעל איטי.

 

הזמר הנחשב ביותר בעולם הגיע לגדלותו בגיל 16, עם 480 מיליון עוקבים, ולמעלה מ-2 מליארד צפיות בשיריו.

 

מאידך, המלחמה הגדולה ביותר היום בעולם היא המלחמה נגד הזקנה. הנשק של המלחמה הוא מוצרי הטיפוח וניתוחי הפלסטיקה. כשהיעד - לא להראות מבוגר.

 

*סיפר* לי מישהו: הבת שלו (בכיתה ח) התנהגה לא ראוי. וכשהוא העיר לה: "שהוא לא מרשה". היא ענתה לו: "לדעתי זה בסדר. אני יעשה מה שבא לי. מה תעשה לי? תרביץ לי?". הוא הוריד את הראש ושתק. גם הסמכות ההורית נשחקה מאוד.

 

פרשת קדושים מובא הפסוק: (ויקרא יט לב): "מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'" - יש מצוות עשה לכבד ולהדר את פני החכמים והזקנים.

 

חז"ל כותבים: "אין זקן אלא זה שקנה חכמה" (קידושין לב ע"ב). את החכמים וגדולי התורה, מובן למה חשוב לכבד. אבל למה צריך לכבד את המבוגרים? מה המשמעות של המצווה הזאת?

 

א.   האם בגלל שהם מסכנים?

ב.   האם בגלל שיש להם ניסיון חיים עשיר יותר? חכמת חיים?

ג.    האם בגלל שגם אנחנו נזדקק פעם לחמלה? וכך בנוי העולם?

ד.   האם בגלל שאנו מחזירים להם טובה על מה שעשו עבורנו?

 

בהקשר לכך, ישנו סיפור על הנזקקות של הזקנים:

איש זקן אחד נותר בודד ולא יכול היה לטפל בעצמו, בנו לקח אותו אל ביתו וטיפל בו יחד עם כלתו ובנו בן הארבע. ידיו של האיש רעדו, ראייתו הייתה חלשה והליכתו לא יציבה.

מדי ערב המשפחה ישבה סביב השולחן לארוחת הערב. מצבו הקשה עליו לאכול. בגלל ידיו הרועדות נפלו מאכלים מכפו, אכילתו הייתה קולנית והשתייה נשפכה מכוסו. בנו וכלתו התעצבנו מהבלגן שנוצר. "אנחנו חייבים לעשות משהו בקשר לסבא" אמר בנו "הספיק לי מהחלב על הרצפה, אכילתו המגעילה והמפות המלוכלכות" .

הם הציבו שולחן קטן בפינת המטבח ושם ערכו את השולחן לסבא. שם הוא ישב לבד, בזמן שיתר המשפחה הסבה סביב השולחן הגדול. מאחר שהסבא שבר מספר צלחות חרסינה, הגישו את ארוחותיו בצלחת עץ.

כאשר הביטו בסבא, ראו מדי פעם דמעה בפינת עיניו. למרות זאת, המילים היחידות שנאמרו לו היו דברי נזיפה כאשר הפיל מזלג או מאכל.

נכדו בן הארבע הסתכל על כל זה בשקט. יום אחד לפני ארוחת הערב ראה האב את בנו הקטן משחק עם חתיכת עץ על הרצפה. האב שאל את בנו עם חיוך למעשיו. הילד ענה לו במתיקות: "אני מכין לך ולאימא קערות עץ כדי שיהיה לכם במה לאכול כאשר אגדל" .

המילים הכו בהוריו כמו מכת ברק. דמעות החלו לזלוג על לחייהם. למרות שלא נאמרה מילה, שניהם ידעו מה יש לעשות.

באותו ערב האב לקח את הסב בידו והביא אותו בעדינות לשולחן המשפחה. בשארית ימיו אכל את כל ארוחותיו עם המשפחה, ומעולם לא גערו בו אם האוכל או המזלג נשרו מידיו והרצפה או המפה התלכלכו.

 

ייתכן שכל התשובות נכונות, אך נראה שמבט זה נובע בדיוק מאותה עמדה שהתורה רוצה לשלול. שהצעיר הוא החזק והעליון, וככזה עליו לרחם על החלש.

 

ברצוני להציע תשובה אחרת, לפי המשך הפסוק: "וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ אֲנִי ה'". רש"י מפרש: "שהרי דבר זה מסור ללבו של עושהו", שה' בודק איך אתה באמת מתייחס לאביך:  האם סדרת לו תילאנדי מוצלח? האם הבאת אותו לבית אבות שווה?

 

ברצוני להציע, שהדרך להגיע ליראת שמים, זה הכבוד שאתה נותן לזקנים. הזקנים הם אלו שמחברים אותנו אל העבר. הם מעבירים את המסורת. אם ניתקת מהזקנים, אין לך יראת שמים. אין לך חיבור לה' יתברך.

הקשישים, אלו שכבר עברו דרך ארוכה, נושאים עימם מסר מיוחד של המשכיות ומסורת, הם יצרו את ההווה שלנו, ואפשרו את עתידנו.

 

"והדרת פני זקן" – להדר זה מלשון הדר = יופי, אבל להדר בארמית זה גם לחזר! צריך לחזר אחרי המבוגרים להקשיב להם.

 

הנצי"ב בהעמק דבר כותב: "ויראת מאלהיך: שאם אתה נוהג כבוד בזקן תמצא יראת שמים".

"והדרת פני זקן" מתקשר ל"שאל אביך ויגדך. זקניך ויאמרו לך". כל התורה שלנו בנויה על המסורת שקבלנו, ממשה רבנו, דרך יהושע, הזקנים הנביאים עד ימינו אלו, רק ככה אנו מגיעים ליראת שמים.

 

אם נדע לכבד את הזקנים לא רק נגמול חסדים, לא רק לא נהיה כפויי טובה, אלא נצליח להעביר את המסורת שלנו לדורות הבאים.

תגובות

הנקראים ביותר

פרשת תולדות - אהבת הילדים ללא תנאי

פרשת ויצא - האמת שנראית כשקר

פרשת תזריע - מאמין וזורע

פרשת כי תשא - בין הרצוי למצוי

פרשת נח - פתיחות או סגירות

פרשת פינחס - מהו שלום אמיתי?

פרשת תצוה - להאיר את העולם

פרשת לך לך - איך מקרבים?

פרשת לך לך - תאווה או אחווה

פרשת קדושים - מה זו קדושה?