דברי תורה לפרשת השבוע

 בס"ד פרשת עקב – החסידות תלויה בחידוש אישי למה אין בכל מאודכם? בפרשיית "והיה אם שמוע" שאנו אומרים בקריאת שמע לא מופיע הציווי "בכל מאדכם" (דברים פרק יא, יג) : "וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ תִּשְׁמְעוּ אֶל מִצְוֹתַי אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם הַיּוֹם לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וּלְעָבְדוֹ בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם". ננסה להבין מדוע ציווי זה מופיע בפרשיית "ואהבת" ולא מופיע בפרשיית "והיה אם שמוע".   שלושה הסברים של הכלי יקר בעל הכלי יקר נותן שלושה הסברים לשאלה זו (דברים יא, יג) : א.     הציבור תמיד מעדיף חיים על פני כסף – "לפי מה שפירש רש"י שלכך נאמר "בכל מאדך" – "לפי שיש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו", מדקאמר יש לך אדם שמע מינה שדבר זה בלתי מצוי כי אם באדם אחד או מתי מספר שבטלה דעתם אצל כל אדם אבל לא בציבור כי לא שכיח הדבר שרבים יסכימו על דעה נפסדה זו ". (וכ"כ גם בעל האור החיים הקדוש) . ב.     הפסוקים כאן עוסקים בשכר טוב ולא בעונש – "ולפי מה שפירש רש"י "

  בס"ד פרשת קדושים - למה לכבד את הזקנים? הילדים היום שולטים בטכנולוגיה בדרך כלל טוב יותר מהוריהם. בחור צעיר יוכל בלחיצת מקלדת להשיג מידע רב יותר על נושא מסוים מכל מה שמוריו בבית הספר ובאוניברסיטה למדו במהלך חייהם. ההשלכה התרבותית הישירה של העידן המודרני היא, שצעיר זה נחשב יפה ו מוצלח יותר ממבוגר וזקן.   קראתי,  שבחורה אתיופית תיארה שהזקנות בעדה שלהם נקראו " נביאות ". ובצעירותה היא ציפתה שיהיה לה כבר שערות לבנות של זקנות, כי השערות הלבנות מעידות על חכמה מיוחדת. היום ניתן למצוא זקנות אתיופיות המתחננות לאוכל ומחסה בפני ילדיהם.   אם פעם גיבורי התרבות היו בעלי הוותק והניסיון , שרק השביחו ככל שהזמן חלף, כיום מושא ההערצה זה אותו בחור תיכון שכבש את בימות כוכב נולד , ושאר ראליטי = רעל איטי .   הזמר הנחשב ביותר בעולם הגיע לגדלותו בגיל 16 , עם 480 מיליון עוקבים, ולמעלה מ-2 מליארד צפיות בשיריו.   מאידך, המלחמה הגדולה ביותר היום בעולם היא המלחמה נגד הזקנה . הנשק של המלחמה הוא מוצרי הטיפוח וניתוחי הפלסטיקה . כשהיעד - לא להראות מבוגר .   * סיפר

 בס"ד פרשת משפטים – גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ ציון האיסור שלוש פעמים בתורה מופיע שלוש פעמים האזכור לאסור בישול גדי בחלב אמו. פעמיים האיסור מופיע בסמיכות למצוות ביכורים (שמות כג, יט, שמות לד, כו) : "רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ תָּבִיא בֵּית ה' אֱ-לֹהֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ". ופעם אחת כניגודיות לאיסור אכילת נבלה (דברים יד, כא) : "לֹא תֹאכְלוּ כָל נְבֵלָה לַגֵּר אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ תִּתְּנֶנָּה וַאֲכָלָהּ אוֹ מָכֹר לְנָכְרִי, כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה לַה' אֱלֹהֶיךָ, לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ".   מכך שציווי זה חוזר שלוש פעמים בתורה, למדו חז"ל (חולין קטו, ב) שהאיסור כולל: איסור אכילה, איסור הנאה ואיסור בישול: "אחד – לאיסור אכילה, ואחד – לאיסור הנאה, ואחד – לאיסור בישול.   הטעם לאיסור בשר בחלב לא מפורש בפסוקים. ננסה לעיין בטעמים השונים שהובאו בקרב גדולי ישראל לאיסור זה. וננסה להציע רעיון נוסף.   א. דרך גנאי ורעבתנות הרשב"ם (שמות כג, יט) ביאר שטעם איסור בשר בחלב נובע מכך שאכילה כזאת יש בה